Pages

15.1.2021

סיפור בחודש - "הזמן כמבנה לולייני של אבנים יקרות למחצה"

"הזמן כמבנה לולייני של אבנים יקרות למחצה" / סמואל ר' דלייני

Time Considered as a Helix of Semiprecious Stones

 

סמואל ר' דלייני

סמואל ר' דלייני ידוע, ובצדק, כאחד הסופרים החשובים של הז'אנר. הוא היה אחד הקולות הבולטים של "הגל החדש" ועזר לעצב אותו ולהגדיר מחדש את המדע הבדיוני. יתר על כן, כמבקר ופרשן יש מעטים שמשתווים לו. הספרים שלו – בבל 17, דלגראן, נובה ואחרים – מככבים תדיר ברשימות הספרים המרכזיים של הז'אנר. אבל אם להודות על האמת, מעול לא הסתדרתי איתם. אני אוהב הרבה יותר את הסיפורים הקצרים המבריקים שלו.

"הזמן" (כפי שאקרא לו כאן לשם הקיצור, מה יש לסופרי הגל החדש עם שמות ארוכים לסיפורים?) פורסם בכתב העת הבריטי New Worlds בדצמבר 1968, בתקופה שהעורך שלו היה מייקל מורקוק, עוד אחד ממעצבי הגל החדש של המדע הבדיוני. הסיפור זכה בהוגו ובנבולה בשנת 1970, והתפרסם בעברית בתרגום עלוב למדי בכרך 4 של "הטוב שבטוב" בהוצאת לדורי. זה סיפור שתמיד הקסים אותי ולדעתי לא זכה למספיק תשומת לב ולכן רציתי לחזור אליו בתור הסיפור הראשון בפרויקט שלי.

המספר הוא נוכל ופושע חסר שם (הוא מחליף עשרה שמות במהלך הסיפור, שיש להם משהו המשותף – כולם יוצרים את ראשי התיבות HCE) שפעול בערים הגדולות של מערכת השמש. אבל הרוב המוחלט של ההתרחשויות של הסיפור הן במהלך ערב אחד בניו-יורק. בקווים כלליים זה סיפור שמתאר את העלייה של הגיבור ממעמד של פושע בדרג בינוני למעמד בכיר הרבה יותר ובסופו של דבר לתוך תחומי העסקים החוקיים.

 

אני רוצה לדון ברשומה הזו על מתח שדלייני יוצר לאורך כל הסיפור בין סדר ואי-סדר, מבנה ואמורפיות. המתח הזה ניכר כבר ממש בתחילת הסיפור – בשם ובשתי הפסקאות הראשונות של הסיפור, קצרות ככל שיהיו – ונמשך לכך אורכו.

שם הסיפור והמילים הראשונות שלו כוללות שני מונחים גאומטריים שרומזים על המבנה הקשיח שיש בו. בשם הסיפור דלייני מגדיר את הזמן העובר בו במונח helix (סליל, שתורגם בשגיאה ל"לולייני") – שהוא מונח גאומטרי עם הגדרה ספציפית. המילים הראשונות של הפסקה הראשונה הן: "הניחו מערכת קואורדינטות על המאה" (למעשה, תרגום מילולי הוא "הניחו ציר X וציר Y על המאה"). רשת הקואורדינטות (או רשת הצירים) והסליל הם הגבולות הנוקשים של הזמן שבהם נע הגיבור חסר השם, שאומר כבר בפסקה השנייה שהיו לו שמות רבים "אבל אל תדאגו, אתם תזהו את העשן שלי". וכאן ניכר המתח לראשונה – הגיבור הוא חסר שם וצורה, אניץ עשן שנע דרך הגבולות המוגדרים גאומטרית של הסיפור.

אני לא אסקור כאן את כל הדרכים שבהן המתח הזה ניכר לאורך כל הסיפור, אלא רק אתעכב על כמה מהן.

 

השם – HCE

כפי שאמרתי לעיל, הגיבור חסר שם. הוא ננטש כשהיה תינוק, גדל במערכת הרווחה ויצא ממנה לעולם הגדול כשהוא נושא את השם הווארד קלנסי אוורט. במהלך הקריירה שלו, והסיפור, הוא מחליף שמות וזהויות ומשנה את מראהו שוב ושוב, אבל תמיד שומר על ראשי התיבות HCE בשם, גם כאשר הוא מתחפש פעם אחת לאישה. הגמישות וחוסר הקביעות, שעליהם הוא נסמך כדי לשרוד ולשגשג, מתקיימים בתוך הגבול הנוקשה הזה שנקבע לו על ידי המערכת הבירוקרטית שבה גדל. בין אם אנו מודעים לכך או לא זה משדר מתח מסוים.

 

אבני חן

אבני החן המוזכרות בכותרת הן מילות צופן של העולם התחתון. לכל חודש יש מילה אחרת, שבהתאם לצורה ולהקשר שבה היא נאמרת המשמעות שלה יכולה להיות אזהרה, בקשת עזה, הצעת עזרה ודברים אחרים. מילה חדשה נקבעת מדי חודש על ידי הפייטנים של הערים של מערכת השמש[i] ונמסרת מפה לאוזן. לשימוש במילת החודש תחביר ברור, וכאשר בסיפור שוטרת משתמשת במילה בצורה שגויה, זה מאפשר לגיבור לזהות אותה כמי שלא שייכת לעולם הפשע, למרות שחוגי הפשע והחוק משיקים. המנגנון הזה מכניס מערכת כללים ברורה ונוקשה למדי לתוך עולם הפשע, שהוא בהגדרה עולם שמתעלם מן הכללים של החברה הכללית, ונוטה להיות נזיל ואמורפי הרבה יותר ממנה. עצם קיום "המילים" והעובדה שיש בהן צורת שימוש ברורה בעולם כזה יוצרת מתח בין מסגרת וחוסר צורה.

 

"שירותים  מיוחדים"

בתחילת הסיפור ובסופו הגיבור פוגש בקצינת משטרה, מוד הינקל. מוד היא קצינה ביחידה של המשטרה ששמה "השירותים המיוחדים" שהיא המחלקה "היעילה ביותר" של המשטרה, כפי שמוד אומרת לו. היחידה הזו עוסקת בקבוצה מאוד מוגדרת של פושעים ש"ערך המטרד שלהם עלה לפתע בחדות". היא מסבירה לגיבור שהמשטרה הרגילה מטפלת בפושעים שבראש ובתחתית הפירמידה של העולם התחתון מכיוון שהם "לא מנענעים את הסירה החברתית" כי יש להם מקום ברור בסדר החברתי. "השירותים המיוחדים" פוקחים עין על מי שמתקדמים לפתע בעולם הפשע. במילים אחרות, "השירותים המיוחדים" מתעניינים בגיבור מכיוון שהוא חורג מן המקום שלו בסדר החברתי, הפעולות שלו מחדירות מרכיב כאוטי לתוך המסגרת החברתית במידה כזו שהוא יוצר מתח בתוך המבנה המוגדר המוכר.

 

אופנה ולבוש

דלייני משתמש בצורה מאוד יפה בלבוש ואופנה כדי לאפיין את הדמויות שלו וליצור ניגודים ביניהן. כך למשל ממש עם התחלת הסיפור מתוארים שלושה חילופי תלבושות של הגיבור, עד שהוא פוגש במוד הינקל שלבושה בבגד מוקפד שהוא שיא האופנה. שוב, הכאוס של הפשע מול הסדר של החוק.

דוגמה אחרת היא הניגוד בין הוֹק (Hawk, נץ) לבין הסנטורית אבולעפיה. הוק הוא אחד מן הפייטנים של ניו-יורק, שאותו הגיבור פגש בעבר. הם נפגשים שוב באותו ערב, והוק מתואר כצעיר כחוש, רזה, לבוש רק במכנסי ג'ינס שחורים וז'קט ג'ינס שחור (ללא חולצה מתחתיו) שהם מוכתמים וקרועים, והולך יחף. הוק מביא את הגיבור למסיבה של עשירי ניו-יורק שבה נמצאת גם הסנאטורית אבולעפיה, שפתחה במרוץ לנשיאות כשהיא מבטיחה להילחם בפשע. כך היא מתוארת: "רג'ינה אבולעפיה לבשה חליפת מכנסיים ממשי לבן. ציפורניים, שפתיים ושיער היו בצע אחד". הוק הוא התגלמות הכאוס ונע בקלות בין כיכר טיימס המטונפת ושורצת הפשע, לבוש כולו שחור אך מוכתם וקרוע; אבולעפיה היא התגלמות הממסד המבטיח להילחם בפשע ולבושה למשעי בלבן שרק סיכת נחושת מעטרת אותו.

 

הוק וארטי "הנץ"

"הנץ" הוא כינוי של פושע בדרג כה גבוה שהמשטרה לא יכולה לגעת בו כבר, והוא נע בחוגים הגבוהים ביותר של העיר, כמו המסיבה שהיא מרכז הסיפור. הכינוי שלו "הנץ" (The Hawk) זהה לשם של הפייטן, וכמוהו הוא נע בחוגים מגוונים – מהנמוכים ביותר לגבוהים ביותר. אבל בעוד שהוק עושה את זה בזכות היכולת הספונטנית שלו, "הנץ" עושה את זה תודות ליכולת התכנון והביצוע שלו. שניהם חוצים את השדרות החברתיות, אבל כל אחד עושה את זה בדרכו שלו והמתח בין הדרכים האלה ניכר בסיפור.

 

כפי שאמרתי בתחילה "הזמן" הוא סיפור שאני מאוד אוהב. קראו אותו, ואני חושב שתראו שיש עוד דרכים שבהן דלייני יוצר בסיפור את המתח הזה בין מבנה וכאוס, בין צורה ושינוי צורה, שבו הסיפור נפתח.



[i] במקור המילה היא singers. אני מעדיף את המונח "פייטן" על החלופות האחרות כי לדעתי "משוררים" (כפי שהם נקראים בתרגום) ו"זמרים" נושאות הקשרים לא מקיפים מספיק למוסד הזה כפי שהוא מופיע בסיפור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה