אחת
הבקשות לפרויקט הייתה התייחסות לכתיבת ז'אנר קווירית. אני לא הולך לתת סקירה מלאה
כאן, פשוט כי אני לא מכיר מספיק. יש מי שמתמחות ומתמחים בתחום הזה, ועדיף לחפש מה
שנכתב על ידיהן. אנסה לגעת בכמה נקודות חשובות לדעתי ומתוך הזהות והידע שלי.
הסופרת
אליזבת בר כינתה את התקופה הנוכחית "תור הקשת בענן של המדע הבדיוני",
וכתבה (לפחות במקום אחד) שזה מכיוון שהסופרות והסופרים בני התקופה שלה הם multicolored,
multicultural, multinational, multiethnic.
זה
נראה לי כינוי מתאים במיוחד לכתיבה קווירית בגלל הדגלים המייצגים זהויות שונות
ומציגים קשת רחבה, ומכיוון שהכתיבה הקווירית בולטת היום יותר מאי־פעם. אנחנו רואים
יותר ויותר כותבות וכותבים שהזהות המינית והמגדרית שלהן ושלהם מגוונת, יותר עיסוק
בנושאים אלה, ויותר דמויות קוויריות במרכז היצירות.
הבולטות
הזו הייתה גורם משמעותי לתגובת נגד של גורמים שמרניים בקהילת המד"ב והפנטסיה,
שהגיע לשיאו בהתארגנות של מי שקראו לעצמם "הכלבלבים העצובים"
ו"הכלבלבים החולים" לפני כמה שנים. תתגובת הנגד הזו, שהגיעה לשיאה
בסביבות 2015 ומטרתה הייתה להחזיר את הז'אנר ל"חובבים האמתיים" לאחר
שנחטף על ידי "לוחמי הצדק החברתי", נכשלה. המדד שעל פיו אני קובע את זה
הוא היצירות והסופרות והסופרים המדוברים ומי שזכו למועמדות לפרסים החשובים.
כמה
שמות:
ארקאדי
מרטין (A Memory Called
Empire
המצוין) סאם מילר (Balckfish
City,
שלגמרי היה צריך להיות מועמד), ריברס סולומון (An Unkindness of Ghosts המטלטל), צ'רלי ג'יין אנדרס, אנלי נוביץ
ועוד רבות וטובים שאני משמיט. ככל שזה ירגיז חלק מהאנשים, אי־אפשר להחזיר את
הכתיבה הקווירית לארון, וזה לזכות כולנו כי כמה מהדברים הטובים ביותר שיצאו בז'אנר
שייכים לקטגוריה זו. אסייג ואומר שהמצב בתחום הטלוויזיה והסרטים פחות מלבב, אבל
אנחנו כן רואים תזוזה גם שם.
אבל
לצייר את הכתיבה הקווירית כתופעה חדשה בלבד זו טעות. העיסוק בנושא מיניות ומגדר
וכותבות וכותבים מן הקהילות היו שם מזמן, והתקבלו מזמן. גם אם לא בממדים ובהיקף
שרצוי ומגיע להם.
אתחיל
דווקא מהיינליין שנוטים לתאר אותו כשמרן. אולי הדמות הקווירית הבולטת ביותר שלו היא
אנדרו ג'קסון ליבי, שמשנה את מינה בסיפורים מאוחרים יותר והופכת לאליזבת אנדרו
ג'קסון ליבי. למיטב זיכרוני לזארוס לונג רומז, גם אם לא אומר במפורש, שהוא ניהל
מערכת יחסים (או מערכות יחסים) עם אליזבת לפני ואחרי השינוי.
אולי
העיסוק המפורסם ביותר בשונות מינית בתקופות קודמות הוא "צד שמאל של
החושך" של לה גווין, שמתאר עולם שבו בני האדם חסרי מין ומגדר רוב הזמן והזהות
המינית והמגדרית שלהם נקבעת באקראי יחסית בתקופה מסוימת בשנה.
סופר
שחייבים להזכיר בנושא זה הוא סמיואל ר' דלייני, שכמעט כל היצירות שלו כוללת
התייחסות לנזילות מגדרית (gender
fluidity)
ובכלל לנושא של מין ומגדר. אמליץ כאן על הסיפור המופלא "אכן, ועמורה" (Aye, and Gomorrah) שאפשר למצוא בחינם ברשת.
סופר
נוסף שאצלו אפשר למצוא עיסוק בנושא הוא ג'ון וארלי (למשל ב"חוף הפלדה").
היצירות
האלה נמצאות במרכז הז'אנר כבר עשרות שנים.
תודה על הקריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה