כנס "בדיון" השנה הוקדש לספר חולית, במלאות חמישים שנה
לצאתו לאור, וכותרתו הייתה "חולית ובוני עולמות אחרים". במסגרת הכנס
דיברתי על דת בחולית – על הדרך שבה פרנק הרברט בונה את הדת בספר (ובסדרת הספרים)
ועל הדרך שבה הוא משתמש בדת כדי לבנות את העולם הספרותי שלו.
חלקה הראשון של ההרצאה התבסס על רשומה שכתבתי בשנה שעברה, ובה ניסיתי
להראות שלמעשה הרברט בונה "דת בלי דת". הספר אמנם רווי בהתייחסויות לדת,
אבל מעט מאוד מידע נמסר על אודות הדת הזו. אם אתם לא מכירים אותה, כדאי לדעתי
לקרוא את הרשומה ההיא לפני שאתם ממשיכים.
בניית הדת
ראשית אני רוצה לנסות ולהראות איך הרברט מצליח ליצור את הרושם שיש
ביקום שלו דת מלאה ומפותחת בלי שהוא מתאר אותה כלל. זה נעשה על ידי שימוש בכלי ספרותי
אחד עיקרי – שימוש חוזר ונשנשה במונחים בעלי הקשר דתי מוכר בלי לפרט את הרקע שלהם
בספר. בלי לחוש כלל, הקוראים, שמכירים את ההקשר של המושגים מחיי היום-יום שלהם,
משלימים את העולם הדתי שאליהם שייכים מושגים אלה. אחת ההשפעות המעניינות של טכניקה
זו היא שבעוד שלכל הקוראים כנראה יש מרחב מושגי משותף לגבי טבעה של הדת של חולית,
הפרטים שלה שונים מקורא לקורא.
המושג העיקרי שמעורר הקשרים דתיים בחולית הוא זה שבו משתמש הרברט
לאפיין את פול – "משיח" או "נביא". אלה הם מושגים כה מוכרים
וכה מובנים מאליהם, שאנחנו לא שמים לב כלל שאין מאחוריהם תוכן שהיינו מצפים למצוא
בהם. "משיח" במובנו הבסיסי ביותר הוא אדם שקודש לאל במשיחה בשמן קודש.
אין שום אקט שבו פול מוקדש לאל כלשהו. הדבר הקרוב ביותר, מבחן גום ג'באר, הוא מבחן
סטנדרטי של בנות גשרית לכל מי שעשוי להיות "בן אנוש" כהגדרתן. למעשה,
אין גם אל שאפשר לקדש לו את פול, מכיוון שכפי שהראיתי ברשומה הקודמת אין לנו מידע
לגבי האל של חולית. זה נכון גם אם אנו בוחנים את פול בתפקידו כנביא – אין לו שום
בשורה שהוא מביא, ואין שום ישות אלוהית שהעניקה לו את הבשורה הזו. ובכל זאת,
מכיוון שאנו כה מורגלים למונחים האלה, אנו משלימים את החסר גם ללא שהרברט מפרש
אותו.
מושג חשוב אחר בבניית הדת של חולית הוא "זנסוני", הכינוי
העיקרי שמתקשר לדת ולדתיות בעולם זה. הוא מורכב משני חלקים – "סוני",
שהוא הכינוי למוסלמי השייך לזרם העיקרי של האסלאם, ו"זן" המתקשר לתורות
רוחניות של המזרח הרחוק. רוב הקוראים מכירים את המונחים האלה באופן כללי, אבל לא
לפרטיהם. התוצאה היא יצירת רושם של דת המורכבת מבסיס אסלאמי כלשהו (רושם המחוזק
בתיאורים של הדררים דמויי הבדווים והשימוש במילים שמוצאן בשפות מזרח תיכוניות
בספר) עם תוספת של מרכיב ששאוב מהמזרח הרחוק. את הרושם הזה אנחנו יוצרים לעצמנו,
כמעט ללא עזרה מהרברט.
גם כאשר הרברט עוסק בכתבי הקודש של הדת הוא נוקט באותה שיטה. השם של
כתבי הקודש העיקריים של הדת בחולית גם הוא תערובת של מונחים בעלי הקשרים דתיים ברורים,
הפוטרים את הרברט מהצורך לתאר את תוכנם.[1]
הספר נקרא "התנ"ך הקתולי של אוראנג'". שני המונחים הראשונים טעונים
במשמעויות ובהקשרים. כולנו יודעים מהו "תנ"ך", ולרובנו המילה אפילו
מתקשרת לציטוטים ספציפיים. יש לציין שההקשרים למילה "תנ"ך" שיש לנו
כישראלים שגדלו בתרבות יהודית שונים מאלה שיהיו לאמריקאים שגדול בתרבות נוצרית
למשמע המונח bible. לכל הפחות, עבור אמריקאים כאלה זה יכלול את
הברית החדשה בנוסף לתנ"ך העברי.
אני לא חושב שצריך להכביר מילים על הקשרים שהמונח "קתולי" יוצרים
אצל כל קורא לכנסייה הקתולית. אעיר רק שיכול להיות שהרברט השתמש במונח דווקא
במשמעות המקורית של המילה – דבר מה כלל עולמי, אוניברסלי. אבל עבור רוב הקוראים
ההקשר המידי הוא לכנסייה הקתולית וכל הכרוך בכך. כך עצם שמו של ספר הקודש מעורר
הקשרים דתיים ספציפיים בקוראים.
מקום מיוחד בהקשר זה שמור למסדר בנות גשרית. כפי שהראיתי באותה רשומה,
בנות גשרית אינן ארגון דתי. על פי הודאתה של האם הנערצה גאיוס הלן מוהיאם באוזני
פול עיסוקן הוא פוליטיקה, ובחינה של המסדר לאורך הספרים לא מגלה תאולוגיה או
עקרונות אמונה כלשהם. אבל זהו אכן מסדר, והוא נוסד על בסיס הארגון והמבנה של מסדרי
נזירות נוצריים. מכיוון שאנו מזהים בבנות גשרית את הפנומנולוגיה של מסדרים נוצריים,
את המבנה וההתנהגות שלהם, אנו מניחים אוטומטית שלמסדר אכן יש תאולוגיה כזו.
החשאיות שלו מקלה על הקורא להניח שאכן יש דברים בגו, שהוא פשוט אינו מודע להם.
שימוש דומה הרברט עושה גם בפרקטיקות דתיות. אנחנו רגילים מעולם
היום-יום שלנו שמאחורי פרקטיקות דתיות – חבישת כיפה, הליכה לכנסייה, תפילה חמש
פעמים ביום – עומדת מערכת אמונית. הרברט אינו מתאר הרבה פרקטיקות כאלה, אבל כאשר
הוא כן מתאר אותן, הוא גורם לנו להניח שגם מאחוריהן יש מערכת כזו, המיוחדת לעולם
בספר. כל אלה מצטרפים יחד ליצירת "דת ללא דת" בספריו של הרברט.
יצירת העולם
את המאפיינים הדתיים הבולטים שהרברט מחדיר בספריו הוא מנצל כדי לבנות
את העולם הספרותי שלו. זה נעשה בשלושה מישורים – בניית החברה, יצירת מניעי עלילה,
ואפיון הדמויות.
בניית החברה
יש שתי חברות חשובות בעולם של חולית – החברה הקיסרית הכללית, והחברה
הדררית שהיא המתוארת בפירוט מן השתיים. הרברט משתמש בדת כדי לאפיין את שתי החברות
האלה, או לפחות חלקים שלהן.
אפיון החלק הדתי של החברה הקיסרית נעשה באמצעות בנות גשרית. לבנות
גשרית יש, כפי שהראיתי לעיל, אפיון דתי ברור, והן נוכחות בכול. בעולם הקיסרות יש לבנות
גשרית כוח פוליטי רב – הן יועצות לקיסר ושולטות בבחירת היורש שלו, יש להן מהלכים
בגילדת החלל ובאנק"ס והן (או חניכות שלהן כמו ג'סיקה) נמצאות בתי האצולה
הגדולים. האפיון הדתי שלהן גורם לנו להניח שלא במודע שבחברה הקיסרית כל הכוח העצום
הזה נמצא בידי ארגון דתי. אם תרצו, הן המקבילה של המסדר הטמפלרי בשיא כוחו.
אבל יש מאפיין נוסף של בנות גשרית שתורם לאפיון החברה, והוא קשור גם
לדרך שבו הן מוצגות לראשונה בספר. חולית נפתח במבחן גום ג'באר, באם הנערצה גאיוס
הלן מוהיאם שבאה לבחן אם פול ראוי להיקרא בן אנוש. ההצגה הזו גורמת לנו להכיר בהן,
אולי לא במודע, כשומרות הסף של האנושות. בנות גשרית על המטען הדתי המעורפל שלהן
נראות כניחנות בידע מיוחד שמאפשר להן "לסנן חול בכברה" ולבור את בני
האדם מן החיות. כלומר, הן מחזיקות במפתח להשתייכות לקבוצת עילית בחברה הקיסרית.
אבל החברה הדתית ביותר המתוארת בחולית היא גם החברה החשובה ביותר
להתפתחות העלילה. הדת לא רק מאפיינת יותר מכל את הדררים, היא זו שמעניקה להם את
כוחם המיוחד. "אראקיס נוצר כדי להכשיר את המאמינים", אומר הפתגם הדררי.
האמונה שלהם היא שמעניקה להם את האחדות והלהט שמאפשרים להם לגבור על כוחות הארקונן
ואפילו על לגיונות הסרדאוקר של הקיסר. ברשומה שכתבתי ב"בלי פאניקה"
בזמנו דנתי בהקבלות שבין התורה הסוציולוגית של אבן ח'לדון לבין החברה המתוארת
בחולית, שבה אפשר לעמוד גם על התפקיד המיוחד של הרגש הדתי בעוצמה של נוודי המדבר.
הנעת העלילה
נקודת הפתיחה של העלילה של חולית נוצרת על ידי בנות גשרית, ממניעים
שיש להם לכל הפחות "ניחוח" דתי. פול והמטען הגנטי שלו המעניק לו יכולות
מיוחדות הם הציר שעליו נסוב העלילה, והם תוצר של תכנית הזיווגים של בנות גשרית.
אין לנו שמץ מושג מדוע בנות גשרית רצו להשיג את "קפיצת הדרך" ומה קיוו
להשיג באמצעותו, אבל לולא היו מנסות להשיג אותו פול לא היה נוצר. אבל באופן המובהק
ביותר העלילה מונעת על ידי דת כאשר אנחנו בוחנים את הדררים.
מכיוון שהם החברה החשובה ביותר בספר ומכיוון שחברה זו ניחנה ברגש דתי
מפותח, הניצול של הדררים כדי להניע את העלילה הוא בעל גוון דתי מובהק והוא החשוב
ביותר בספר. הרגש הדתי של הדררים מנוצל להניע את עלילת חולית שלוש פעמים. ראשית,
ובצורה הפחותה ביותר, זה נעשה על ידי בנות גשרית. הן שותלות את אגדות "מיסיון
החסות" שלהן בקרב הדררים ומשלבות אותן במארג הדתי שלהם. אגדות אלה הן
שמאפשרות לפול ולג'סיקה למצוא מקום בקרב הדררים לאחר תבוסת בית אטראידס ומאפשרות
את המשך העלילה מעבר לנקודה זו.
הניצול השני של הרגש הדתי של הדררים הוא על ידי בני משפחת קיינס,
פארדוט ובנו לייאט. הם מנצלים את הלהט הדתי של הדררים כדי לנסות ולקדם את החזון
האקולוגי שלהם לאראקיס, את התמורה של העולם לעולם פורח. עדות יפה לכך אנחנו רואים לאחר
שפול הורג את ג'אמיס, בטקס השבת מימיו של ג'אמיס למאגר. במהלך טקס זה סטילגאר
מדקלם את החלום של התמרת העולם, החלום ש"לעולם לא יחסרו עוד מים לאיש"
והדררים עונים אחריו "בי לא כיפא" (מילולית "בלי לשאול איך").
ג'סיקה, הצופה בטקס זה מן הצד מצוידת בהכשרת בנות גשרית שלה, מזהה את הבסיס לטקס
הדתי הזה חושבת לעצמה "זהו חלומו של מדען ... והאנשים הפשוטים האלה מלאים
בו". (ע' 384)
ולבסוף הניצול החשוב ביותר של הרגש הדתי הדררי לקידום העלילה הוא
הניצול של פול. המטרה המידית של פול פשוטה – להשיב לעצמו את מקומו כדוכס ולנקום את
נקמת אביו. הגורמים הנוספים, החזון הנבואי שלו וכן הלאה, מצטרפים לאותו מניע
בסיסי. כדי לעשות את זה, הוא מגייס את הרגש הדתי של הדררים, את אגדות מיסיון החסות
המזהות אותו כ"לסאן אל-ע'איב" ("הקול שמחוץ לעולם") ואת ההבטחות
של בני קיינס לגן עדן עלי אדמות בחולית, ויוצר כוח דתי מובהק.
אפיון הדמויות
פול הוא, כמובן, הדמות החשובה ביותר בספר ואפיונה הדתי מובהק, אבל
חשוב להעיר לפני הדיון בו שגם דמויות משנה בחולית מאופיינות במאפיינים דתיים. בנות
גשרית, מהאם הנערצה גאיוס הלן ועד ג'סיקה ואירולן, משויכות למסדר וככאלה נצבעות
בצבעים הדתיים שלו. דררים כמו סטילגאר ניחנים מעצם טבעם באפיון דתי מובהק, וברגע
נוגע ללב לקראת סוף הספר פול מביט בגורני האלק ותוהה אם הוא איבד ידיד כדי לזכות
במאמין. (ע' 567)
אבל הדמות החשובה ביותר בספר היא כמובן פול, והוא משיח ונביא. אבל פול
מאופיין כנבחר עוד לפני שמשויכות לו תכונות דתיות מובהקות כאלה. הספר נפתח במבחן
גום ג'באר של פול שבסיומו מכריזה האם הנערצה "מעולם לא עמד ילוד-אשה בכאב כה
רב". (ע' 17) פול לא רק עבר את המבחן שמבדיל בין בני אנוש לחיות, הוא עמד בו
למרות השאיפה הלא מודעת של הבוחנת שלו שייכשל בו. הוא האחד, הנבחר. כל המאפיינים
הדתיים האחרים שלו יהיו בבחינת הכרה רשמית בבחירה בו.
שלושת המרכיבים הקריטיים האלה של יצירות עלילה – חברה, מניעים ודמויות
– מצטרפים לבניית עולם ספרותי שספוג בדת, אף שאין לנו מושג מדויק על אודות טיבה של
דת זו.
[1] טענתי בהרצאה שיש לנו רק ציטוט
אחד מתוך התק"א בחולית, "במים ראשית כל חי". תיקנו אותי שציטוט אחר
שיש בספר הוא "לא תעשה לא מכונה בצלם רוח האדם", וזו אכן הייתה טעות
שלי. עוד טענו שיש ציטוטים נוספים, שחלקם לקוחים מתוך התנ"ך העברי, רובם
מובאים על ידי גורני האלק. זה נכון, אבל חשוב לציין שגורני מתואר כמי שראשו מלא
פתגמים, פסוקים ושירים, והציטוטים שלו מובאים ללא הפניה. יכול להיות שהוא מצטט
מהתק"א, אבל אין לנו דרך לדעת את זה. דווקא האפיון שלו כמי שראשו מלא
בציטוטים עלומים יכול לרמוז שהוא מצטט ממקורות נדירים הרבה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה