Following the Hebrew, Is an English
version of this short post.
נתקלתי בטור הזה של דנה דימנט, שמדברת על הסדרה In the Flesh ועושה בו הקבלה
ברורה בין הזומבים בסדרה וההשתלבות שלהם בעולם לבין אנשים הרצף האוטיסטי ושילובם
בקהילה. הטור עורר אותי לחשוב, שוב, על הזומבים המודרניים.
שני דברים קורים לזומבים בכתיבה של השנים האחרונות. האחד הוא שהם אינם
עוד גוררי רגליים רפי שכל שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא לאכול מוחות (ושאר חלקים)
של בני אדם שעדיין אינם זומבים. האחר הוא שהם חיים לצד בני האדם ומתקשרים אתם.
במילים אחרות, הם נשארים בני אדם ורק סובלים מתסמונות מסוימות. לעתים זה נעשה על
ידי שליטה בתופעות הגרועות ביותר של הזומביות באמצעות טיפול תרופתי או תזונה (כמו
בסדרה שהוזכרה לעיל או בספר The Shambling Guide to New York City) ולעתים התופעות האלה הן חולפות, או שלא כל הזומבים סובלים מהן
(כמו בספרים Raising
Stony Mayhall ו-The Girl with all the Gifts).
הסיבה העיקרית להתפתחות זו היא שסיפורי הזומבים הישנים הם משעממים.
אלה סיפורי אימה של מפלצות המאיימות על האנשים הרגילים, ובשלב מסוים הם ממצים את
עצמם. (אני עצמי מאז ומעולם חשבתי שהם משעממים.) לכן לא הייתה בררה אלא לתת
לזומבים אישיות ודרך לתקשר עם בני האדם בצורה משמעותית הרגילים.
אבל המחשבה שעורר בי הטור הייתה שיש גם גורם אפשרי נוסף לשינוי זה
בדמות הזומבים המודרניים. אחת התופעות שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות היא שהזומבים
מחליפים את הערפדים כמפלצות המועדפות ביצירות בידור, או לפחות מתחרים בהם. ערפדים
אנושיים, ערפדים כבני אדם, הם תופעה ותיקה, לפחות מאז אן רייס אם לא הרבה קודם. אם
הזומבים רוצים "להתחרות" בערפדים בזירת הבידור, לא היה מנוס מלהעניק להם
מאפיינים דומים, מהפיכתם לאנושיים יותר.
במידה ידועה ההתפתחות הזו מעודדת, לדעתי. היא מראה שדרישות השוק
והקוראים יכולות להשפיע ולהוליד גם מתוך נושאים עבשים ומשעממים למדי יצירות
ראויות.
Zombies & Vampires – Convergent
(Literary) Evolution
I came across a column by Dana Diment
(in Hebrew) talking about "In the flesh", and drawing a clear
equivalent between the zombies in the series and their place in the society, and
people on the autistic spectrum and their acceptance in society. This column
led me, again, to think about modern zombies.
Two things are happening to zombies
in the works of the past few years. One is that they are no longer merely idle-minded
shambling creatures that are only interested in eating brains (and other body parts)
of people who are not yet zombies. The other is that the live alongside humans
and communicate with them. In other words – they remain people, but are
suffering from certain syndromes. This is sometimes achieved by controlling the
worst effects of zombiness with medications or diet (like in In the Flesh or in
The Shambling Guide to New York City) and sometimes the typical zombie behavior
is a temporary phenomenon or do not affect all zombies (such as in Raising
Stony Mayhall or The Girl with all the Gifts).
The main reason for this development
is that the old zombie stories are boring. These are basically stories about
monsters chasing people, and at a certain point they have nowhere to go.
(Personally I never found them interesting.) So there was no other choice but
to give zombies a personality and means to interact meaningfully with
"regular" people.
But the thought the afore mentioned
column sparked in me is that there is another possible reason for this change
in modern zombies. One of the things we have seen in recent years is that
zombies are replacing vampires as the monsters of choice in popular
entertainment, or at least competing with them for this role. Human vampires,
vampires as people, are an old phenomenon, at least since Anne Rice if not much
earlier. If the zombies are to compete with the vampires in the entertainment
arena, there was no escape from giving them similar characteristics, from
making them more human.
I think this is a good development.
It shows that the demands of the markets and readers can influence, and give
birth to worthwhile works even within rather stale and boring subjects.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה