מריון זימר ברדלי והשאלה הישראלית

זימר ברדלי, שידועה בארץ בעיקר בזכות "ערפילי אבלון", נחשבה לאחד מעמודי התווך של קהילת המדע הבדיוני והפנטסיה (היא נפטרה בשנת 1999). מבקרים ראו בכתיבתה קול פמיניסטי חשוב בהתפתחות הז'אנר. בשבועיים וחצי האחרונים, היא עומדת בלבה של סערה רבתי בקהילה הזו. בעלה של זימר ברדלי הורשע בפשעי מין בילדים ומת בכלא. ב-10 בחודש פרסמה בתה של זימר ברדלי פוסט שבו האשימה גם את אמהּ בהתעללות בילידים, כולל בה עצמה. התגובות המזועזעות לא איחרו לבוא, עד כדי פוסט של יוצרת הקומיקס קולין דוראן שבו היא מסבירה מדוע שרפה את ספריה של זימר ברדלי.

ועכשיו לשאלה הישראלית. אנחנו אוהבים לומר שהקהילה של חובבי המדע הבדיוני והפנטסיה בארץ היא חלק מקהילה עולמית. ראיתי התייחסות אחת ויחידה לנושא בעברית, הודעה בפורום מדע בדיוני ופנטסיה של תפוז שלמיטב זיכרוני לא זכתה לכל תגובות. השאלה שזה עורר בי היא זו: האם אנשים לא חושבים שזה נושא חשוב שראוי להתייחסות, או שאנחנו לא באמת מקושרים לקהילה העולמית כפי שהיינו רוצים לחשוב?

שאלה זו התחדדה כאשר השוויתי את הדממה הזו לדיונים הערים למדי שהתפתחו סביב קארד וההתבטאויות ההומופוביות שלו כאשר "המשחק של אנדר" יצא לקולנוע לפני כמה זמן? ואולי זה לב העניין – זימר ברדלי היא לא קארד, היא לא כל כך מפורסמת בארץ ולא יצא סרט על פי ספר שלה לאחרונה.

ספר לשבוע הספר 9 – הדרור

"הדרור" הוא ספר שאני צריך לקרוא שוב. הוא השאיר עלי רושם כה רב כשקראתי אותו שאני חושש שהשיפוט שלי מוטה באופן רציני. ואולי בעצם מסיבה זו עדיף שאני לא אקרא אותו שוב.

"הדרור" עוסק באחד הנושאים שהכי מרתקים אותי אישית – החוויה הדתית. גיבורו הוא בלשן וכומר ישועי שהוא חבר במשלחת אנושית לכוכב של חייזרים, החייזרים הראשונים שהתגלו מאז ומעולם. הראייה שלו את המפגש הזה מושפעת עמוקות מהיותו אדם דתי, ומהיותו כומר ישועי על כל תחושת השליחות הכרוכה בכך. כצפוי, מאורעות המפגש יעמידו את אמונתו במבחן.

כנושא לעלילה זה מזכיר את הסיפור "הכוכב" של קלארק – גם שם מסע בחלל מעמיד למבחן את אמונתו של כומר ישועי. (ככל הנראה יש מדיון גם לסיפור של בליש בשם "מקרה מצפוני", אבל אני לא מכיר את הסיפור הזה.) אבל "הכוכב" הוא סיפור פואנטה וקלארק לא באמת מפתח את הדמות שלו מער לסטראוטיפים או עוסק במשבר האמונה שעובר עליה. מרי דוריה ראסל עושה את כל אלה בגדול, היא כותבת סיפור מעניין, אנושי ומורכב.

ראסל גדלה בבית קתולי אך התגיירה מאוחר יותר בחייה. לדת מקום חשוב ביצירות שלה, לפי מה ששמעתי פעם הספר נכתב בעת תהליך הגיור שלה, מה שיכול להסביר חלק מהגישה כלפי הממסד הקתולי בספר.

ספר לשבוע הספר 8 – גילוי עיניים

עוד ספר שלא ממש צריך המלצה. אני חושב שכל מי שאני מכיר יחתום על האיכות של הספר הזה בעיניים עצומות. אבל אולי, שומו שמים ותרעש הארץ, יש קוראים צעירים יותר שלא מכירים אותו.

אני אוהב סיפורים קצרים, ואני אוהב מאוד את הסיפורים הקצרים האלה של וארלי. הספרים הארוכים שלו עלולים להיות ארוכים מדי, נמרחים קצת ומטיפנים משהו (ע"ע "חוף הפלדה"), אבל בסיפורים שקובצו ב"גילוי עיניים" הוא מתגלה במלוא כוחו. חלק מהסיפורים שייכים במובהק לסיפורי "שמונת העולמות" ומכילים את כל הטכנולוגיות המוכרות משם, אבל וארלי עושה בהם שימוש כדי לספר סיפור אחד, יחיד ומרוכז. האהוב עלי מתוכם הוא "בתוך הקדרה" המופלא, על הסיום הנהדר שלו והדרך שבה וארלי משתמש במצוקה כדי לערער את העולם של הגיבור שלו.

סיפורים אחרים אינם חלק מעולם זה והם עומדים בפני עצמם, וכל אחד מהם מכיל עולם בפני עצמו. גולת הכותרת של הספר היא הסיפור שמעניק לו את שמו, שזכה בצדק מוחלט בנבולה ובהוגו. כל תיאור של הסיפור הזה יעשה לו עוול, פשוט צריך לקרוא אותו, אבל נאמר רק שזהו סיפור שמציע דרך חדשה להבנת הדרך שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה ועם העולם שסובב אותנו, ושואל אם דרך תקשורת חלופית כזו יכולה להתקיים מחוץ לגבולות של קבוצה קטנה.

ספר לשבוע הספר 7 – קוסם היונים

מייגן לינדהולם היא סופרת פנטסיה מפורסמת מאוד, בשם אחר. רוב האנשים קראו את הספרים שהיא כתבה בשם "רובין הוב". הספרים של רובין הוב שונים מאוד מ"קוסם היונים" של מייגן לינדהולם.

"קוסם היונים" הוא ספר פנטסיה אורבנית, שמתרחש בסיאטל של שנות ה-80. הגיבור שלו הוא יוצא מלחמת וייטנאם שמתגורר ברחובות ובבתים נטושים מזדמנים. הוא רואה סביבו לא רק את העולם היום-יומי, אלא גם עולם של קסם.

העלילה מונעת על ידי שתי דילמות עיקריות. האחת עוסקת בשאלה עד כמה עולם הקסם הזה הוא אמתי וקיים מחוץ לראשו של הגיבור. האם כל החוויות האלה שלו הן רק ביטוי של הטראומה שלו ונסיבות החיים שלו, או שיש להם קיום משל עצמם? האחרת, הקשורה בה, נסבה על היכולת של העולמות להשפיע זה על זה.

לינדהולם כותבת בספר הזה את סוג הפנטסיה שאני הכי אוהב, זה שמהלך על הגבול שבין העולמות, שעוסק בטשטוש של הגבול הזה. היא הופכת בו את העיר, סיאטל, לדמות בפני עצמה, ומעניקה לה חיים באמצעות הקסם ששורה ברחובותיה, אבל גם באמצעות סיפורים קטנים מן העבר של העיר.

"קוסם היונים" היה הספר הראשון שתרגמתי, וזה מקנה לו פינה חמה נוספת בלבי. זו גם סיבה לכך שאני מפחד לפתוח אותו שוב, כי אני בטח אמרוט את שארית שערות ראשי לנוכח דברים שפספסתי. אבל אתם מוזמנים לקרוא אותו. אם תמצאו שגיאות, אני לא רוצה לדעת מזה.

ספר לשבוע הספר 6 – האלף בית של השטן

אם מישהו לא ציפה שזה יגיע מתישהו, הוא לא קורא את הבלוג הזה מספיק. דריל גרגורי הוא הסופר האהוב עלי בשנים האחרונות, וכפי שהתגלה באייקון האחרון הוא גם האיש הכי נחמד בעולם. אם כי לעתים קשה לנחש את זה על פי הספרים שלו.

גרגורי הוא חסר רחמים. יסלחו לי מעריצי שאוש"ק, אבל עריפת ראשו של נד סטארק וקצו של אוברין מארטל הם קלים. בניית דמות אהובה והריגתה, בצורה אכזרית ככל שתהיה, היא קלה. דריל גרגורי עושה לדמויות שלו שוב ושוב משהו הרבה יותר אכזרי – הוא מכריח אותן לרדת עד עמקי נשמתן כדי להתייצב מול השדים האפלים ביותר, מול ה"שריטות" העמוקות ביותר שלהן, ומאלץ אותן לחיות עם מה שמצאו שם. בשום מקום, כנראה, הוא לא עושה את זה ביתר קיצוניות מאשר ב"האלף בית של השטן", וזו אחת הסיבות שזה הספר שלו שאני הכי אוהב.

גרגורי לוקח כאן סיפור אמריקאי מובהק – בן העיר הקטנה שנמלט ממנה ונאלץ כעת לשוב אליה – ומעניק לו את הזווית המיוחדת שלו. פאקס, גיבור הסיפור, חוזר לעיירת הולדתו סוויטצ'קריק שבה מבנה גופם של רוב האנשים השתנה לאחת משלוש צורות חדשות של גוף אנושי עקב מחלה מסתורית (אל תנסו להבין בדיוק מה זה אומר, קראו את הספר). גרגורי מעמת את פאקס עם אביו, כומר העיירה, ועם חברי הילדות שלו שכבר אינם נראים כמו אנשים כפי שאנחנו מכירם אותם.

גרגורי בוחן את גבולות המשפחה והאנושיות. הוא שואל אם אנחנו אוסף של תהליכים כימיים וביולוגיים, או שמא יש בנו יותר מזה. הוא בודק מה קורה כאשר אנחנו, לכאורה, הופכים לארכיטיפים ואם אנו מסוגלים לראות מעבר לארכיטיפ. והוא לא בוחל באמצעים כדי לעשות את זה. נתקלתי בתגובה של מישהי שקראה את הספר והודיעה שהוא מבחיל והיא נוטשת אותו, ובמידה מסוימת יכולתי להבין את התגובה. אבל זה אינו זעזוע לשם הזעזוע, זהו מבחן חוזק חומרים שבו מעמיד גרגורי את הדמויות שלו, מבחן שמעטים הסופרים שמוכנים ויכולים להעמיד את הדמויות שלהם בו.