"הדרור" הוא ספר
שאני צריך לקרוא שוב. הוא השאיר עלי רושם כה רב כשקראתי אותו שאני חושש שהשיפוט
שלי מוטה באופן רציני. ואולי בעצם מסיבה זו עדיף שאני לא אקרא אותו שוב.
"הדרור"
עוסק באחד הנושאים שהכי מרתקים אותי אישית – החוויה הדתית. גיבורו הוא בלשן וכומר
ישועי שהוא חבר במשלחת אנושית לכוכב של חייזרים, החייזרים הראשונים שהתגלו מאז
ומעולם. הראייה שלו את המפגש הזה מושפעת עמוקות מהיותו אדם דתי, ומהיותו כומר
ישועי על כל תחושת השליחות הכרוכה בכך. כצפוי, מאורעות המפגש יעמידו את אמונתו
במבחן.
כנושא
לעלילה זה מזכיר את הסיפור "הכוכב" של קלארק – גם שם מסע בחלל מעמיד
למבחן את אמונתו של כומר ישועי. (ככל הנראה יש מדיון גם לסיפור של בליש בשם
"מקרה מצפוני", אבל אני לא מכיר את הסיפור הזה.) אבל "הכוכב"
הוא סיפור פואנטה וקלארק לא באמת מפתח את הדמות שלו מער לסטראוטיפים או עוסק במשבר
האמונה שעובר עליה. מרי דוריה ראסל עושה את כל אלה בגדול, היא כותבת סיפור מעניין,
אנושי ומורכב.
ראסל
גדלה בבית קתולי אך התגיירה מאוחר יותר בחייה. לדת מקום חשוב ביצירות שלה, לפי מה
ששמעתי פעם הספר נכתב בעת תהליך הגיור שלה, מה שיכול להסביר חלק מהגישה כלפי הממסד
הקתולי בספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה