המתיישבים
ברשומה הקודמת סקרתי את סיפורי המשלחות הראשונות
למאדים. רשומה זו מוקדשת למתיישבים במאדים.
רוב הסיפורים ב"רשומות מן
המאדים" מתארים את תקופת ההתיישבות על מאדים. (רשימת הסיפורים נמצאת בתחתית
הרשומה.) בכל הנוגע לזהות העולם, הגישה של המתיישבים מנוגדת לגישה שאפשר לראות אצל
ספנדר, חבר המשלחת הרביעית, "אחרון בני המאדים" מטעם עצמו. כאשר הקברניט
של המשלחת שואל את ספנדר מדוע עשה מה שעשה, ספנדר אומר שהוא ראה שאנשי המאדים
"היו כל מה שיכולנו אנו לקוות לו" (ע' 76) אם רק היינו עוצרים את המרוץ
הבלתי נלאה שלנו, ושהוא ישמח לקרוא להם אבותיו. למעשה מה שספנדר מבקש ליצור היא
זהות חדשה במאדים, זהות שבה בני האדם יאמצו חלק מהזהות של בני מאדים ויצרו זהות
ביניים. המתיישבים לעומתו אינם שואלים איך יוכלו להשתנות כדי להתאים למאדים, אלא
איך יוכלו לשנות את מאדים כדי שיתאים להם, איך יוכלו להקנות לו זהות
"ארצית" יותר.
דוגמה מובהקת לגישה זו אפשר לראות בסיפור
"הבוקר הירוק". גיבור הסיפור הוא דריסקול, אחד המתיישבים החדשים,
החלוצים המגיעים למאדים. הוא יורד מהרקטה שהביאה אותו, נושם את אוויר מאדים,
ומתעלף. האטמוספרה הדלילה של מאדים לא מכילה מספיק חמצן כדי שיוכל להתקיים בנוחות,
ולכן הוא יוצא לשנות אותה, להפוך את מאדים לדומה יותר לכדור הארץ. המשימה שלקח על
עצמו היא נטיעת עצים בכל רחבי מאדים. (ברדברי מעבד כאן את מיתוס Johnny Appleseed האמריקאי, כפי שהוא אומר בפירוש בסיפור.) באחד
הבקרים, בעודו במסע הזריעה שלו, מתעורר דריסקול ומגלה שבן לילה אירע נס – זרעי כל
העצים שזרע צמחו וגדלו לעצים גדולים ומפוארים. הם ממירים כעת פחמן דו-חמצני לחמצן,
והופכים את מאדים לעולם שבו בני אדם יכולים לנשום לרווחה.
בעקבות החלוצים כדוגמת דריסקול מגיעים
ההמונים והמשפחות, ומאיצים את תהליך הטרנספורמציה של מאדים. בשני סיפורונים קצרים
(כל אחד כחצי עמוד) אפשר לראות תהליך זה בצורה מזוקקת. "החגבים" (שהיה
מתאים יותר לתרגם את שמו ל"הארבה") מתאר את הבנאים המגיעים ראשונים,
פטישים בידיהם "לשנות את העולם המוזר לתבנית המוכרת לעיניהם". (ע' 92)
בעקבותיהם באות הנשים, ההופכות את שלדי הבתים למקומות שאפשר לחיות בהם. מעניין
במיוחד לציין את המרכיבים בסיפור שבאמצעותם מתאר ברדברי דווקא את הניתוק של בני
כדור הארץ ממאדים – הגגות המסתירים את הכוכבים הזרים, הווילונות והדלתות שחוצצים
בין הנשים לבין מאדים הממתין לבני כדור הארץ בדממה בחוץ.
הסיפור האחר שבו נראה השינוי בצורה מעניינת
הוא "זמן-ביניים", המתאר עיירה אחת של בני כדור הארץ על מאדים. זוהי
עיירה שנבנתה מחומרים שיובאו מכדור הארץ, ובה בני כדור הארץ חיים כפי שחיו בביתם.
יש בה כנסייה, סופרים, משוררים ואנשי ערבה, כולם מוכרים מידית לכל אדם, אבל העיירה
הזו שוכנת סמוך לתעלה מאדימית. במובן ידוע, העיירה של "זמן-ביניים" היא
התגשמות ההזיה שטוו בני מאדים עבור חברי המשלחת השלישית כדי להפיל אותם בפח, רק
שכעת היא מוחשית. על מאדים הולכת וקורמת עור וגידים זהות חדשה, חצויה.
הקיום החצוי, הזהות הכפולה של מאדים, הוא
המאפיין המובהק ביותר של הזהות במאדים במשך רוב תקופת ההתיישבות המתוארת בספר,
ואפשר לראות אותו בצורה יפה בסיפורים "פגישה לילית"
ו"הנגנים".
"פגישה לילית" כשמו כן הוא,
סיפור המתאר את פגישתם של בן מאדים ומתיישב על דרך שוממה באחד הלילות. די מהר
מתברר להם שגם אם הם נמצאים באותו מרחב פיזי, הם נמצאים בזמנים שונים. בן מאדים
רואה עיירה מאדימית תוססת, מלאה בחיים, אור ומוזיקה, בעוד שבן כדור הארץ רואה את
אותה עיירה מתה ושוממת. לעומת זה בן כדור הארץ רואה עיירה של בני כדור הארץ,
תוססת, מלאה בחיים אור ומוזיקה, שאותה בן מאדים לא רואה כלל.
"הנגנים" הוא סיפורם של ילדי
המתיישבים. כדרכם של ילדים בכל מקום, הם יוצאים לחפש הרפתקאות, רצוי במקומות
שאליהם הוריהם אסרו עליהם ללכת. במקרה זה מקומות אלה הם הערים המאדימיות המתות.
הילדים משחקים ומתרוצצים בין שרידי המבנים ושרידי בני מאדים. שמו של הסיפור לקוח ממנהגם
של הילדים לנגן על הצלעות של בני מאדים המתים כעל קסילופונים. אבל הזמן העומד
לרשות הילדים מוגבל, שכן חבורות של מטהרים נמצאות בדרכן לנקות את הערים משרידי בני
מאדים. בכך ייעלם עוד מרכיב של הזהות המאדימית המקורית, ותתחזק הזהות הארצית החדשה
המוקנית לעולם על חשבונה.
שינויי הזהות שגורם מאדים וגורמת ההתיישבות
בו אינם מוגבלים אליו בלבד, אלא הם משפיעים גם על כדור הארץ, כפי שמראה ברדברי
בסיפור "Way in the Middle of the Air". (השם העברי של
הסיפור, "בדרך התלויה בין שמים וארץ", הוא שגיאת תרגום מחפירה.) זהו
סיפורו של דרום ארצות הברית, לכאורה בראשית שנות האלפיים אך למעשה באמצע המאה
העשרים, התקופה שבה נכתב הסיפור. בדרום הגזעני הזה מחליטים כל השחורים להגר
למאדים, והסיפור בוחן את ההשלכות של החלטה זו. במרכזו בעל חנות לבן והנער השחור
העובד עבורו. לצורך דיון זה, החלק החשוב בסיפור מגיע לקראת סופו, כאשר לאחר שנכשל
ניסיונו של בעל החנות הלבן למנוע מהעובד השחור שלו לעזוב, הנער פונה אליו ואומר לו
"מה תעשה אתה עכשיו בלילות מעכשיו והלאה?" בדברים אלה רומז הצעיר
למנהגו של בעל החנות וחבריו לקו-קלוקס-קלן להתעלל בשחורים בלילות.
משמעות השאלה עמוקה הרבה יותר מרק מנהגיו
הליליים של בעל החנות. הנער למעשה שואל אותו איך הוא יגדיר את עצמו כעת ללא
השחורים. ההגדרה העצמית של בעל החנות, כפי שניכר בסיפור כולו, היא בהיותו אדם לבן
מול השחורים. שאלתו של הנער מערערת על עצם יכולתו ליצור לעצמו זהות לאחר שמי שהוא
בז להם ומרגיש נעלה עליהם יהגרו למאדים.
מאדים ההולך ומתמלא בבני אדם הוא זירה
למאבקי זהות נוספים, כפי שאפשר לראות בסיפור "אַשֶר 2" (ולא
"אוּשר", כפי שתועתק בטעות בספר), שהוא סיפור שעוסק כל כולו בנושאי
זהות. גיבורו, מר סטנדאהל, הוא אדם עשיר למדי, שנרדף על ידי "אקלימים
מוסריים", ענף הצנזורה של הממשלה. חטאו של סטנדאהל הוא חיבתו לאדגר אלן פו וסופרים
דומים, שהם אסורים בקריאה על פי הממשלה ונרדפים על ידי "אקלימים
מוסריים". לאחר שספרייתו נשרפה סטנדאהל היגר למאדים בתקווה ששם יוכל לבסס את
זהותו השונה, והקים במאדים שחזור של "בית אשר" מהסיפור של פו. יש לזכור
שהזרות של בית אשר במאדים היא כפולה ומכופלת, מכיוון שגם בכדור הארץ פו מייצג זהות
זרה. עדות לזרות הכפולה הזו אפשר לראות בעובדה שסטנדאהל צריך לא רק להקים את הבית,
אלא גם ליצור את הביצה שבה הוא נמצא ואת הנוף שלו.
אבל בעקבות החלוצים והמתיישבים הגיעו למאדים
גם הממשלה, הביורוקרטים ואנשי "אקלימים מוסריים", והם דורשים מסטנדאהל להרוס
את הבית. הוא מצליח לשכנע אותם להשאיר את הבית על תלו ללילה אחד, ליל הפתיחה. לליל
הפתיחה מוזמנים כל סלתא ושמנא של החברה במאדים, האנשים ששולטים ב"אקלימים
מוסריים" ואשר בשם העקרונות המוסריים המוצהרים שלהם פועל ארגון זה. הם נהנים
מהריגוש האסור, ובמהלך הלילה נהרגים בזה אחר זה (בדרכים שאותן תיאר פו ביצירותיו)
ומוחלפים ברובוטים. לאחר תום המסיבה, כאשר הטרנספורמציה הזו מסתיימת והרובוטים
הכפילים הולכים הביתה, פוצה אדמת מאדים את פיה ובולעת את כל הזהויות הזרות האלה – את
אנשי כדור הארץ, את הנכבדים ונציגי "אקלימים מוסריים" המתים, את בית אשר
והזהות הזרה שפו יצר ואת הניסיון של סטנדאהל ליצור זהות משלו במאדים.
כפי שכישלון המרד של ספנדר, כישלון ניסיונו
לערער על הזהות ההגמונית הישנה של כדור הארץ, אפשר את תחילת ביסוס הזהות הזו
במאדים, כך כישלון המרד של סטנדאהל ופו אפשר את השלמת ההשתלטות של הזהות הזו. את סיום
תהליך אפשר לראות יפה בסיפורים "איש המאדים" ו"העונה המתה".
"איש המאדים" הוא סיפורו של אחד
מאנשי המאדים האחרונים, שנקלע שלא בטובתו ליישוב של בני האדם. יכולתם של בני מאדים
לקרוא מחשבות ולהקרין אשליות גורמת לו להציג בפני כל אחד מתושבי העיירה קרוב משפחה
או אהוב שמת או נעלם. במידה ידועה, "איש המאדים" הוא היפוך של סיפור
המשלחת השלישית. באותו סיפור בני המאדים יצרו את האשליות האלה מרצון ובאופן
קולקטיבי ככלי יעיל להגן על עצמם פולשים אפשריים. ב"איש המאדים" פעולה
זו נעשית לא מרצון, ללא יכולת לשלוט בה וכדרך של יחיד לנסות לשרוד במקום שעליו כבר
השתלטו הפולשים. זהו סיפור על ניסיון כושל לשרידה, בעוד שהסיפור הקודם היה סיפור
של הדיפה מוצלחת של פלישה.
כפי ש "איש המאדים" מתייחס
למשלחת השלישית, "העונה המתה" מתייחס למשלחת הרביעית. זהו סיפורו של סם
פארקהיל, אחד מאנשי המשלחת הרביעית שהשתקע במאדים. יש לו חנות לממכר נקניקיות בצד
הדרך, וחלומו של מי שהיה אחד מחבריה של משלחת חלוצית לחקר עולם זר הוא להיות מוכר
הנקניקיות המצליח ביותר במאדים. באחד הלילות מופיעים בחצרו בני מאדים, והוא משוכנע
שהם באו לנקום בו. השכנוע הזה לא מפתיע, אם ניזכר בהתנהגות הגסה והבהמית של אנשי
המשלחת ובכך שזו המשלחת שפתחה את הדרך להשתלטות על מאדים ולשינוי הזהות שלו. אך
במהלך הסיפור מתברר שבני מאדים באו כדי להעניק לו את כתבי הבעלות על מחצית משטחי
העולם.
לכאורה, בכך הושלם מהפך הזהות של מאדים.
בני מאדים עצמם מודים במעשה זה בתבוסתם ונכנעים לבני האדם. הם מקבלים את העובדה
שעולמם שינה את זהותו ומעניקים להכרה זו גושפנקא רשמית.
ברשומה הבאה אבחן את תקפות הקביעה הזו, ואת
הסיפורים שלהם קראתי סיפורי "אחרית דבר".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לנוחותכם, להלן רשימת הסיפורים ומספרי העמודים שלהם במדורה העברית.
סיפורי ההתיישבות מתחילים ב"המתיישבים" ומסתיימים ב"הערים
הדוממות".
1. ינואר 1999: קיץ
רקטי...............5
2. פברואר 1999:איללה (Ylla) ...............6
3. אוגוסט 1999: ליל
קיץ...............20
4. אוגוסט 1999: אנשי
האדמה...............23
5. מרס 2000: משלם המסים...............39
6. אפריל 2000:
המשלחת השלישית...............41
7. יוני 2001: –
והירח יזרח תמיד...............59
8. אוגוסט 2001:
המתיישבים...............86
9. דצמבר 2001: הבוקר
הירוק...............87
10. פברואר 2002:
החגבים (The Locust) ...............92
11. אוגוסט 2002:
פגישה לילית...............93
12. אוקטובר 2002:
החוף...............102
13. פברואר 2003:
זמן-ביניים...............103
14. אפריל 2003:
הנגנים...............104
15. יוני 2003: בדרך
התלויה בין שמים וארץ
16. 2005-2004: מתן
השמות...............121
17. אפריל 2005:
אוּשֶר II...............123
18. אוגוסט 2005:
הזקנים...............140
19. ספטמבר 2005: איש
המאדים...............141
20. נובמבר 2005:
חנות המזוודות...............155
21. נובמבר 2005:
העונה המתה...............157
22. נובמבר 2005:
הצופים...............170
23. דצמבר 2005:
הערים הדוממות...............172
24. אפריל 2026:
השנים הארוכות...............184
25. אוגוסט 2026: בוא
יבואו גשמים רכים...............196
26. אוקטובר 2026:
הפיקניק בן מיליון השנים...............203
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה