פיטר וואטס הוא אחד מקומץ סופרים שאי-פעם הצליחו לכתוב חייזרים
אמתיים. אנחנו כבר מזמן יודעים שכל החייזרים בספרות ועל המסך הם למעשה אנשים
במסכות גומי, לא רק במראה שלהם אלא גם בהתנהגות שלהם. וואטס מצליח שוב ושוב לכתוב
חייזרים שהם זרים באמת ובתמים ולא ממש ניתנים להבנה פעמים רבות.
"ראייה עיוורת" (קדמת עדן) הוא סיפורה של משלחת היוצאת
לחקור חייזרים המתקרבים לכדור הארץ, אם כי גם השליחים עצמם אינם לגמרי אנושיים. כל
אחד מחברי המשלחת נמצא על גבול האנושיות, אם לא מעבר לו, הודות לשינויים של הנדסה
גנטית וגופנית שעבר. הדמויות האלה של וואטס הן הדבר הקרוב ביותר ל-Post Human אמתי שאי-פעם קראתי. הן כה זרות, שהקריאה של
הספר קשה מכיוון שקשה למצוא נקודת אחיזה רגשית בהן שתעזור לנו להזדהות אתן. אם לא
די בכך, וואטס מאריך בדיון בתאוריות על מודעות ואישות שאינן פשוטות.
ואף-על-פי-כן, זהו אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות. ספר
מתפקע מרעיונות, כתוב בפרוזה מצוינת, שמעביר בצורה מעולה את תחושת הזרות והבדידות
של המספר, המייצג למעשה את הגזע כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה