יש סיכוי
שסיפרתי פה כבר את זה: יצא לי לראות פעם ריאיון עם רולינג, שבו היא סרטטה עבור
המראיין את עץ המשפחה של גיבורי ספרי הארי פוטר שלושה דורות קדימה. היא גם סיפרה
בכמה מילים מה עלה בגורלו של כל אחד מהצאצאים. זו הייתה אחת ההדגמות היפות ביותר
של עיקרון שאנו נוהגים לשנן לכותבים מתחילים – הסופר צריך לדעת על העולם הרבה יותר
מהקורא. גם כאשר הידע הזה לא מובא במפורש בספר, הוא ניכר בעת הקריאה. ספרים שבהם
הסופר מכיר היטב את העולם הרחב יותר שבו מתחרש הסיפור שלו הם עשירים ומלאים יותר.
העושר
החבוי הזה של העולם הוא אחד הדברים שהפך את "בז וניאלה" לספר כה מוצלח.
איש השלג (ג'ימי), בז (גלן) וניאלה פעלו בעולם מלא, היו תוצרים מובהקים שלו והגיבו
לו בפעולותיהם. גם כאשר המאורעות שלהם גיבורי הספר הגיבו לא תוארו במפורש, היה
ברור שהפעולות שלהם הן חלק מאותו עולם. אלה לא היו מעשים שנעשו פשוט כדי לקדם את
העלילה או סדר היום של הסופר. "שנת המבול" מתאר חלקים נוספים של העולם
הזה, ואני לא בטוח שזה רעיון טוב במיוחד.
"שנת
המבול" תואר כהמשך של "בז וניאלה", אבל זה לא מדויק. מבחינת זמן
התרחשות העלילה, רובו ככולו מתרחש במקביל ל"בז וניאלה". הדמיות הראשיות
בו היו דמויות שוליות, שהוזכרו בחטף ב"בז וניאלה", ומאורעות שהייתה להם מקום
קטן יחסית בעולמם של גיבורי "בז וניאלה" תופסים כאן תפקיד מרכזי. מבחינת
הזמן, רק פרק זמן קצר מאוד בסופו של "שנת המבול" מתרחש אחרי הנקודה שבה
הסתיים "בז וניאלה". גם מבחינה מבנית הספרים די דומים. שניהם מתחילים
מנקודת זמן שאחרי המגפה של בז ומתארים במקביל את המאורעות שאחרי ולפני נקודת
הפתיחה שלהם.
יש לקרבה
הזו יתרונות וחסרונות. היתרון העיקרי שלה הוא בהרחבת העולם שתואר ב"בז וניאלה".
איש השלג ובז באים מאותה סביבה – העולם של המובלעות ושל התאגידים, וזוהי נקודת
המבט שניתנת לנו על העולם ב"בז וניאלה". זוהי נקודת מבט צרה למדי. הדמויות
של "שנת המבול" באות רובן ככולן מחוץ למובלעות, מתוך "פלביה"
ושם הן גם פועלות, וכך אנו מקבלים תמונה עשירה ומורכבת הרבה יותר של העולם שאטווד
יצרה ב"בז וניאלה".
הבעיה
היא שהקרבה הזו מעלה מאליה את ההשוואה בין הספרים, ובהשוואה זו "שנת
המבול" מתגלה כחסר לעומת "בז וניאלה". התחושה שלי במהלך כל הקריאה
הייתה שהספר הרבה פחות ממוקד מ"בז וניאלה", הדמויות והעולם שלהן מוגדרים
פחות בחדות ונבחנים בצורה שטחית יותר.
תיאורן
של דמויות בפרקים שנכתבו בגוף ראשון היא דוגמה טובה לכך. ב"בז וניאלה", גם
בקטעים שבהם הוא מסופר בגוף ראשון מפיו של ג'ימי, אנחנו מקבלים תמונה מעמיקה
ומעניינת הרבה יותר של גלן, חברו של ג'ימי. בהשוואה בפרקים המספורים מפי רן
"שנת המבול" התיאורים של אמנדה וטובי (חברותיה של רן) ואפילו של לוסרן,
אמהּ, משכנעים הרבה פחות. יתר על כן, לאור המרכזיות של המאורעות המתוארים
ב"בז וניאלה", המאורעות של "שנת המבול" נראים חיוורים, כמעט
כהערת שוליים.
"שנת
המבול" הוא ספר טוב, אבל הוא הזכיר לי במידה מסוימת פיליטון מצחיק להפליא של
קישון. קישון מתאר בפיליטון זה שחקן "השיטה" מסור, שבונה לדמות שלו רקע
ועומק מרשימים. כל העבודה המדוקדק הזו נעשית על דמות שמופיעה במחזה רק כדי לשאול
את אחד הגיבורים מה השעה. כפי שאמרתי לעיל, סופר חייב להכיר את העולם שלו הרבה
יותר לעומק מהקוראים, אבל כתיבה של העולם הרחב יותר הזה עלולה להיות בעוכרי
היצירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה