דוגמית של סמית

הכנת ההרצאה שלי לאייקון נתנה לי תירוץ לקרוא בפעם המי-יודע-כמה את הסיפור Three to a Given Star של קורדוויינר סמית. זהו אחד מסיפורי סמית הטובים ביותר, ואחד מסיפורי המדע הבדיוני הטובים ביותר שקראתי בחיי. הוא מגלם שניים מהמאפיינים של סמית בבניית עלילה ובניית עולם שעושים אותו לאחד הכותבים המיוחדים והטובים ביותר שאני מכיר.

העלילה של Three to a Given Star פשוטה ובנאלית למדי על פניה: מתגלה כוכב לכת שתושביו רוצים להשמיד את האנושות, ו"ההשגחה" (אותו מוסד נצחי ביקום של סמית שמגן ושומר על האנושות) שולחת כוח להשמיד אותו. הם מנצחים. אבל אלה רק פני השטח של הסיפור, כמובן. אצל סמית הדברים תמיד מורכבים יותר מכפי שנראה במבט ראשון.

תיאור הכיבוש עצמו הוא קצר להפליא, פסקה אחת בלבד מתוך הסיפור, ועיקרו עוסק במה שבא קודם ומה שבא אחר כך. כדי להבין את החלקים החשובים בסיפור, צריך לומר כמה מילים על "ההשגחה" של סמית. לא לגמרי ברור מתי וכיצד צמח המוסד הזה, אם כי רמזים לכך אפשר למצוא בסיפורים הממוקמים מוקדם בהתפתחות היקום שסמית בנה (למשל "מלכת אחר הצהריים"). מה שאנחנו יודעים עליו הוא שזהו ארגון רב-עצמה, נצחי כמעט, שיעשה הכול כדי להגן על האנושות ולטפח אותה – הוא לא מהסס לעשות מעשי אכזריות נוראים ולהתערב בחייהם של יחידים והמונים באופן בלתי הפיך. אחת הדוגמאות המובהקות לזה היא "גילויו מחדש של האדם". לאחר שאיפשרו לבני אדם בכל תחום הקיום האנושי לחיות חיים ארוכים ושלווים, מגיעים שוררי "ההשגחה" להכרה שחיים אלה מנוונים את האדם. הם מחליטים להפוך את חיי כל האנשים ביקום לקרובים יותר לתיאור המפורסם של הובס – גסים, אכזריים וקצרים. מאפיין נוסף של "ההשגחה" הוא שבדרך כלל היא פועלת בדרכים יצירתיות ולא צפויות.

וכך כאשר ב- Three to a Given Star מתגלה עולם שעליו תבונה חייזרית המאיימת להשמיד את האנושות, "ההשגחה" משגרת כוח להשמיד את העולם הזה. אך זה אינו צי פלישה עצום, אלא שלוש מכונות מלחמה אימתניות שהיו פעם בני אדם. לבו של הסיפור אינו השאלה כיצד מתגוננים מפני תבונה חייזרית עוינת, זו שאלה משעממת מבחינתו של סמית ולכן אחת ממכונות המלחמה האלה יכולה פשוט לכבות את שמשו של העולם במקרה הצורך. מה שמעניין את סמית היא השאלה מדוע אדם מוכן להקריב את עצמו למען הכלל, להגיע לכדי ביטול האישיות והפיכה למכונה בשם שליחות כלשהי. לכן חלקו הראשון של הסיפור הוא שיחה בין שלוש מכונות המלחה האלה שהיו אי-פעם אנשים, שבו הן דנות בשאלה מה הוליך אותן להסכים למהפך כה קיצוני. חלקו השני של הסיפור עוסק בהשלכות של הקרבה כזו, בשאלה כיצד אדם מתמודד עם העובדה שהיה אחראי להבסת גזע שלם של זרים. תיאור הכיבוש הוא הערת שוליים בלבד בדיונים אלה, הוא מקגפין קלאסי – מניע של העלילה שאין לו ממש תפקיד בה.

Three to a Given Star אינו נדיר בכך. הדפוס הזה אופייני לסמית, ואפשר לראות אותו חוזר שוב ושוב בסיפוריו. המרד של כ'ג'ואן אינו ב"הגבירה המתה מעיר המוקיונים" חשוב מכיוון שהוא היה קריטי בהנעת האירועים שהובילו לגילויו מחדש של האדם, ורובו של הסיפור כלל אינו סיפורה של כ'ג'ואן/ג'ואן, אלא סיפורה של אליין והשינוי שעובר עליה סביב הפגישה עם ג'ואן. במחזור הסיפורים "מסע אל שלושה עולמות" (שאינם מהמיטב של סמית) הגיבור, קָאשֶר (Casher) אוניל, מבקש נקמה על הדחתו ורציחתו דודו שליט העולם מסר. אבל לאחר שהוא משיג את האמצעים לנקמה זו וחוזר לעולם הולדתו, הנקמה מגיעה קרוב מאוד לתחילת הסיפור האחרון במחזור (עמוד שישי בתרגום העברי). ואז הוא נותר להתמודד עם השאלה הקשה באמת – מה עושה אדם שהשיג את שאיפת חייו, "אדם ריק" כפי שהוא מגדיר את עצמו. סיפורו של כאשר אוניל אינו סיפור הנקמה, זהו סיפור המסעות שלו – לפני הנקמה ואחריה.

אוניל מוזכר גם ב- Three to a Given Star. זהו אינו המשך לסיפורי קָאשֶר אוניל, אלא סיפור שעומד בפני עצמו. קָאשֶר, וזוגתו סללטה שאותה פגש במסע הגילוי העצמי שלו לאחר שנקם את נקמתו, הם אלה המגלים את העולם המאיים על האנושות ומתריעים עליו בפני "ההשגחה". הם אינם דרושים לסיפור, הסיפור יכול היה להתקיים גם בלעדיהם, אבל האזכור הזה סוגר למעשה את סיפור חיפוש התכלית של קָאשֶר. האזכור הזה הוא חלק מהיכולת המדהימה של סמית לבנות עולם שלם המפוזר על פני סיפורים שונים. הסיפורים שלו זרועים ברמיזות והתייחסויות לעלילות ואישים ביקום שלו. חלק מההתייחסויות האלה הן לסיפורים שנכתבו וחלקן לסיפורים שלא נכתבו. מעבר להעשרה בפרטים, סמית מצליח בדרך זו לערב את הקורא בבניית היקום שלו בדרך שכמעט אין לה אח ורע. כאשר הוא מזכיר בסיפור כלשהו את סיפורה של הלן אמריקה, גיבורת "הגבירה שהשיטה את ה'נשמה'", כעלילת אהבה מיתית, הוא מחזק את הקשרים שהקורא יוצר ממילא בין סיפורים מרוחקים בזמן. כשההיסטוריה הופכת למיתוס, היא מהווה תשתית חמוקה מאין כמותה לעולם שהיא מעצבת. כאשר סמית מדבר על תוצאות סיפור מסעם של הרובוט, החולדה והקופטי בחלל III, סיפור שלא נכתב מעולם, הוא מאלץ את הקורא להשלים את הפערים בעצמו. על ידי כך הוא מעשיר את העולם שלו פי כמה וכמה מכפי שהיה יכול לו היה כותב אפוס רחב יריעה של עשרים ושבעה ספרים. הוא מאלץ את הקורא לשקוע לתוך העולם שלו ולהוסיף פרטים שאליהם הוא רק רומז.

באחת מעשרות* האסופות שבהן הופיע סיפורו הראשון של סמית, "הסורקים חיים לשווא", מסופר בהקדמה על הרושם שהסיפור השאיר על קהילת המדע הבדיוני. כותב ההקדמה מציין במיוחד שהיה ברור לקוראים שמאחורי סיפור זה יש עולם שלם שעדיין לא סופר. בהקדמה שלו לאוסף המבחר של סמית, שיצא בעברית בשם "כוכב ושמו שאול" ג'ון פירס מכנה את סמית "יוצר המיתוסים", תמיד חשבתי ש"בורא היקומים" הוא תואר מתאים יותר.

* זו אינה לשון הגזמה. אפילו בעברית הסיפור הזה מופיע בשתי אסופות, ובאתר isfdb מונים כחמישים פרסומים נפרדים שלו. ובצדק.