Pages

22.5.2011

זוכי הנבולה

הוכרזו הזוכים בנבולה. (בסוגריים, עניות דעתי.)
רומן: Blackout/All Clear של קוני וויליס. (לא קראתי אף אחד מהמועמדים, מצטער; יש המפזרים הבטחות בנוגע לתרגום של שני אלה לעברית.)
נובלה: "הגבירה שקטפה פרחים אדומים למרגלות חלונה של המלכה" / רייצ'ל סבירסקי. (אני לא יודע איך הנובלות שלא קראתי, אבל בהתחשב באלה שכן קראתי, נו באמת.)
נובלטה: "לוויתן זה יצרת" / אריק ג'יימס סטון. (אוקיי, לא רע, אבל הסיפור של דה בודארד הרבה יותר טוב.)
סיפור: שוויון בין "פונים" של קיג' ג'ונסון ו"כמה מעניין: איש קטנטן" של הרלאן אליסון. (כן, בוחרי הנבולה הצליחו לא להסכים על שני הסיפורים הכי סתמיים מבין המבחר.)
פרס ריי ברדבורי (לסרט וכו'): "התחלה" של נולאן. (כי זה ממש לא היה צפוי.)
פרס אנדרה נורטון לספרות ילדים ונוער: אלבש חצות ליל / טרי פראצ'ט. (צר לי, אבל איבדתי את טעמי לפראצ'ט, בקושי הצלחתי לצלוח את הראשון בסדרת טיפאני אייקן ולזה, הרביעי בסדרה, לא הגעתי.)
פרס סולסטיס (פרס לאדם שהשפיע השפעה חשובה על המדע הבדיוני, מוענק לאחר המוות; משום מה לא מצוין באתר של SFWA) אליס שלדון הידועה כג'יימס טיפטרי ג'וניור. (ראוי מאין כמותו; מחיאות כפיים קצובות, בבקשה.)

כבר אמרתי בעבר שאני לא מתיימר לנסות לדעת איך יצביעו מצביעי הנבולה, יש לי הרגשה שהמון פוליטיקה כרוכה בעסק. אבל נראה לי שהבחירות שלהם הן "בטוחות", אמצע הדרך, דברים שלא יעכירו את השלווה. בכל מקרה, הן שונות למדי מהטעם האישי שלי.

21.5.2011

מועמדים להוגו – הנובלטות


בלונדון של 1840 מפעיל כדור פורח נשכר על ידי ברון שהוא גם איל תעשייה לקחת אותו ואת בת חסותו בכדור הפורח לגובה רב מאוד. המסעות המגביהים והולכים יגלו פרטים מעניינים מאוד על בת הלוויה וישנו את גורלו של המספר.
זהו בעיקרו של דבר סיפור סטימפאנק חביב, אבל לא התלהבתי ממנו. ניחשתי די מהר את ה"סוד" שהגיבור מגלה, ואני לא חושב שאני לבדי בכך. מעבר לזה אין לו הרבה ערך מוסף, והייתה לי הרגשה שמקמלן היה יכול לעשות הרבה יותר עם הסיפור הזה. קריא, אבל אין סיבה לרוץ לקרוא דווקא אותו.
 “Eight Miles” by Sean McMullen (Analog, September 2010)

סיפורו של עובד לא מיומן ("כלבויניק") באחת המושבות על מאדים, שהולך ומאבד את שפיותו בגלל טרגדיה אישית. הסיפור מסופר מפי הבוס של אותו עובד.
"קיסר מאדים" הוא סיפור לחובבים, מלא וגדוש בציטוטים והתייחסויות ליצירות מדע בדיוני העוסקות במאדים. סטיל מצדיק יפה את ההתייחסויות האלה במסגרת הסיפור, ותוך כדי כך כותב סיפור אנושי מאוד על אדם המוצא את עצמו במצוקה נוראה. הבחירה של סטיל לכתוב מבחוץ, ולא מנקודת המבט של מי שעובר את התמוטטות העצבים, היא נכונה. יש בה עוצמה והיא מאפשרת חיבור רגשי קל יותר לגיבור, והיא לא מטילה עליו את המשימה הקשה של תיאור אמין של שיגעון. לא סיפור גדול, אבל בהחלט סיפור טוב שכתוב היטב.
“The Emperor of Mars” by Allen M. Steele (Asimov’s, June 2010)

בתחנה המרכזית בליבת השמש יושב מורמוני המנהיג את הקהילה שלו, שבין חבריה swales – לווייתני שמש. אלה הם יצורי פלזמה עתיקי יומין ממקור לא ידוע המתגוררים בשמשות, והגדולים שבהם מגיעים לעשרות אלפי קילומטרים.
רעיון היסוד של הסיפור הזה משעשע אותי עד אין קץ, וסטון כותב את הגיבור שלו בצורה מוצלחת מאוד. הוא גם עובר בצורה יפה מהפתיחה המשעשעת לדיון כבד ראש יותר בדת, אמונה ומוסר, אם כי אני לא מת על סוף הסיפור והמסקנה שלו. זה לא סיפור מעמיק מאוד, אבל הוא כיפי, מלא דמיון וכתוב במיומנות. במידה מסוימת קצת מזכיר את העידן הקלאסי של המדע הבדיוני.
“That Leviathan, Whom Thou Hast Made” by Eric James Stone (Analog, September 2010)


שתי הנובלטות הנוספות המועמדות להוגו השנה הן The Jaguar House, in Shadows של אלייט דה בודארד ו"פחות או יותר" של ג'יימס פטריק קלי. שתי הנובלטות האלה מועמדות גם לנבולה, והתייחסתי אליהן שם. הנובלטות המועמדות להוגו מציבות אתגר קצת יותר רציני לדה בודארד וקלי, בעיקר "קיסר מאדים", אבל "בית היגואר, בצללים" היא בכל זאת המועדפת עלי. אף אחת מהאחרות לא משתווה לה במורכבות הדמויות ובעולם המעניין שהיא יוצרת.

14.5.2011

ביקורת; פרסים

במקום שני סנטים כאן, ביקורת באתר האגודה השבוע.

והשבוע התפרסמה גם רשימת המועמדים הסופיים במשאל הקוראים של לוקוס. מחד, ניל גיימן למרבה ההפתעה וקיג' ג'ונסון למרבה המיאוס. מאידך, גיבסון, וולף, האנו רג'יניימי (שסימנתי לי שצריך לקרוא אותה; ג'ף ונדרמיר כתב בשבועות האחרונים לא מעט פוסטים על סצנת המדע הבדיוני בפינלנד שהיא ככל הנראה תוססת למדי) וטובים אחרים.

7.5.2011

המועמדים להוגו – הסיפורים הקצרים

בעולם שלאחר משבר אקולוגי קהילה בקליפורניה שורדת בכך שהיא מקפידה על מכסות – מכסות דיג, מכסות ילודה וכן הלאה – ונשלטת בקפידה בידי המועצה המנהלת אותה. "אמאריליס" הוא שמה של סירת הדיג שהיא מקור הפרנסה של אחת המשפחות המורחבות (אם כי הגדרה זו מעט בעייתית, על כך עוד רגע) בקהילה זו והציר המאגד אותה. מכסת הדיג של המשפחה והספינה והיכולת לעמוד בה הם שמבטיחים את יכולת המשפחה לשגשג ולהתקיים. הסיפור מתרכז במערכת היחסים בתוך המשפחה, שזהו הדור הראשון שלה והקשרים בין החברים בה הם מתוך בחירה ולא קשרי דם, וביחסים של חבריה עם הקהילה.
ווהן כותבת היטב, והתיאור שלה את הדמויות ומערכות היחסים מצוין. היא מצליחה לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב, ומספקת מספיק מידע על העולם כדי שהקורא יוכל לבנות לעצמו תמונה של העולם בלי להטביע את הסיפור בפרטים ותיאורים. זה לא סיפור משעשע או קליל, אבל הוא לא מאוד מעמיק והוא קריא מאוד.
 “Amaryllis” by Carrie Vaughn (Lightspeed, June 2010)

בספינת דורות "המשפחה" (שקאוול לא נוקבת בשמה) מנהלת את החיים שלה באמצעות הבינה המלאכותית קורדליה. קורדליה היא ערוץ הקשר בין בני המשפחה ושומרת הרשומות שלהם. כפי שאפשר לנחש מן השם, לתקלה קלה שקורית בקורדליה יש השלכות רבות ולא צפויות. ההשלכות האלה מאלצות את המספרת (שאחראית לתחזוקת הב"מ) לבחון את הנחות היסוד הבסיסיות של חייה ולמעשה של הספינה כולה.
ככל שאני חושב על הסיפור הזה יותר, הוא מרשים אותי יותר. קאוול מצליחה להעביר את הרעיונות שלה בלי לכפות אותם יותר מדי בכוח על הקורא, והיא מאזנת יפה בין כתיבה משעשעת לדרמה הנולדת מתוך המצב. זה לא סיפור שגורם להשתאות בעת הקריאה שלו, אבל הוא משאיר משקעים מעניינים.
“For Want of a Nail” by Mary Robinette Kowal (Asimov’s, September 2010)

דיברתי על הסיפור הזה כשסקרתי את המועמדים לנבולה. כן, הוא מועמד גם לנבולה. לא, לדעתי הוא לא ראוי להיות מועמד לפרסים האלה. סיפור גרוע.
“Ponies” by Kij Johnson (Tor.com, November 17, 2010)

בקצרה זהו סיפורו של חייזר שהחללית שלו מתרסקת על כדור הארץ והוא נאבק לשרוד, ולהבין את העולם שבו מצא את עצמו.
וואטס מוצא שוב ושוב דרכים חדשות ומעניינות לעסוק בנושאים המוכרים של המדע הבדיוני. הוא כותב את החייזרים המעניינים והמקוריים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות, כפי שאפשר לראות גם ב"האי", הנובלטה שזיכתה אותו בנבולה בשנה שעברה בצדק רב, ורק בגלל זה שווה לקרוא אותו. אבל שווה לקרוא את "יצורים" (או "דברים") גם בגלל שהוא מטפל שוב בשני נושאים אהובים עליו – אבולוציה ותודעה – ובוחן אותם שוב במבט חדש ומעניין. כמו בלא מעט מהדברים האחרים שהוא כתב, לא קל לקרוא את וואטס. הוא לא מקל על הקורא את ההתחברות למספר החייזר ברמה הרגשית, ובגלל טבעו של אותו חייזר הסיפור מקוטע ומצריך התעמקות כדי להפוך אותו לשלם. אבל בסופו של דבר, תמיד שווה לקרוא את וואטס.
“The Things” by Peter Watts (Clarkesworld, January 2010)

קשה לי לומר איזה משלושת הסיפורים שראויים להימצא ברשימה מועדף עלי, כי הם שונים מאוד זה מזה וכולם כתובים היטב. אם יש לי העדפה היא אולי לסיפור של וואטס כי הוא המד"בי ביותר מביניהם, הסיפור שמנצל בצורה הטובה ביותר את הז'אנר, אם כי גם קאוול עושה זאת היטב. לא סביר לדעתי שהסיפור של וואטס יזכה, הוא תובעני מדי, אבל אולי בוחרי ההוגו יפתיעו אותי.
הערה אחת כללית יותר. השבוע שוב יצא לי להיתקל בסטראוטיפ של המדע הבדיוני כממלכה גברית בעיקרה. שלושה מארבעה המועמדים נכתבו על ידי נשים, והגיבורות ו/או המספרות שלהן הן נשים. אני חושב שג'ואנה ראס שהלכה לעולמה לפני כשבוע הייתה שמחה על כך, אם כי בטח היה לה מה לומר על הסיפורים.