בעולם שלאחר משבר אקולוגי קהילה בקליפורניה שורדת בכך שהיא מקפידה על מכסות – מכסות דיג, מכסות ילודה וכן הלאה – ונשלטת בקפידה בידי המועצה המנהלת אותה. "אמאריליס" הוא שמה של סירת הדיג שהיא מקור הפרנסה של אחת המשפחות המורחבות (אם כי הגדרה זו מעט בעייתית, על כך עוד רגע) בקהילה זו והציר המאגד אותה. מכסת הדיג של המשפחה והספינה והיכולת לעמוד בה הם שמבטיחים את יכולת המשפחה לשגשג ולהתקיים. הסיפור מתרכז במערכת היחסים בתוך המשפחה, שזהו הדור הראשון שלה והקשרים בין החברים בה הם מתוך בחירה ולא קשרי דם, וביחסים של חבריה עם הקהילה.
ווהן כותבת היטב, והתיאור שלה את הדמויות ומערכות היחסים מצוין. היא מצליחה לעשות את אחד הדברים שאני הכי אוהב, ומספקת מספיק מידע על העולם כדי שהקורא יוכל לבנות לעצמו תמונה של העולם בלי להטביע את הסיפור בפרטים ותיאורים. זה לא סיפור משעשע או קליל, אבל הוא לא מאוד מעמיק והוא קריא מאוד.
“Amaryllis” by Carrie Vaughn (Lightspeed, June 2010)
בספינת דורות "המשפחה" (שקאוול לא נוקבת בשמה) מנהלת את החיים שלה באמצעות הבינה המלאכותית קורדליה. קורדליה היא ערוץ הקשר בין בני המשפחה ושומרת הרשומות שלהם. כפי שאפשר לנחש מן השם, לתקלה קלה שקורית בקורדליה יש השלכות רבות ולא צפויות. ההשלכות האלה מאלצות את המספרת (שאחראית לתחזוקת הב"מ) לבחון את הנחות היסוד הבסיסיות של חייה ולמעשה של הספינה כולה.
ככל שאני חושב על הסיפור הזה יותר, הוא מרשים אותי יותר. קאוול מצליחה להעביר את הרעיונות שלה בלי לכפות אותם יותר מדי בכוח על הקורא, והיא מאזנת יפה בין כתיבה משעשעת לדרמה הנולדת מתוך המצב. זה לא סיפור שגורם להשתאות בעת הקריאה שלו, אבל הוא משאיר משקעים מעניינים.
“For Want of a Nail” by Mary Robinette Kowal (Asimov’s, September 2010)
דיברתי על הסיפור הזה כשסקרתי את
המועמדים לנבולה. כן, הוא מועמד גם לנבולה. לא, לדעתי הוא לא ראוי להיות מועמד לפרסים האלה. סיפור גרוע.
“Ponies” by Kij Johnson (Tor.com, November 17, 2010)
בקצרה זהו סיפורו של חייזר שהחללית שלו מתרסקת על כדור הארץ והוא נאבק לשרוד, ולהבין את העולם שבו מצא את עצמו.
וואטס מוצא שוב ושוב דרכים חדשות ומעניינות לעסוק בנושאים המוכרים של המדע הבדיוני. הוא כותב את החייזרים המעניינים והמקוריים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות, כפי שאפשר לראות גם ב"
האי", הנובלטה שזיכתה אותו בנבולה בשנה שעברה בצדק רב, ורק בגלל זה שווה לקרוא אותו. אבל שווה לקרוא את "יצורים" (או "דברים") גם בגלל שהוא מטפל שוב בשני נושאים אהובים עליו – אבולוציה ותודעה – ובוחן אותם שוב במבט חדש ומעניין. כמו בלא מעט מהדברים האחרים שהוא כתב, לא קל לקרוא את וואטס. הוא לא מקל על הקורא את ההתחברות למספר החייזר ברמה הרגשית, ובגלל טבעו של אותו חייזר הסיפור מקוטע ומצריך התעמקות כדי להפוך אותו לשלם. אבל בסופו של דבר, תמיד שווה לקרוא את וואטס.
“The Things” by Peter Watts (Clarkesworld, January 2010)
קשה לי לומר איזה משלושת הסיפורים שראויים להימצא ברשימה מועדף עלי, כי הם שונים מאוד זה מזה וכולם כתובים היטב. אם יש לי העדפה היא אולי לסיפור של וואטס כי הוא המד"בי ביותר מביניהם, הסיפור שמנצל בצורה הטובה ביותר את הז'אנר, אם כי גם קאוול עושה זאת היטב. לא סביר לדעתי שהסיפור של וואטס יזכה, הוא תובעני מדי, אבל אולי בוחרי ההוגו יפתיעו אותי.
הערה אחת כללית יותר. השבוע שוב יצא לי להיתקל בסטראוטיפ של המדע הבדיוני כממלכה גברית בעיקרה. שלושה מארבעה המועמדים נכתבו על ידי נשים, והגיבורות ו/או המספרות שלהן הן נשים. אני חושב שג'ואנה ראס שהלכה לעולמה לפני כשבוע הייתה שמחה על כך, אם כי בטח היה לה מה לומר על הסיפורים.