ככלל הסיפורים הקצרים המועמדים השנה הם לא מציאה גדולה.
שימו לב - הקישורים לסיפורים של רזניק ומקינטוש הם לקובצי PDF לצערי.
The Bride of Frankenstein – מייק רזניק
רזניק כותב המון רומנטיקה, ויש סיפורים שלו שאני אוהב כאשר זה עשוי היטב. אבל לעתים יש לו נטייה איומה ונוראית לשמאלץ, והסיפור הזה הוא דוגמה מופלאה לכך. החיים בטירת פרנקשטיין מתוארים מנקודת מבטה של אשתו של ויקטור, ואנחנו לומדים שגם למפלצות יש לב זהב וגם לגיבנים מכוערים יש רגשות. אולי הם אפילו יוכלו ללמד את בני האדם משהו על אהבה. להתרחק.
Bridesicle – וויליאם מקינטוש
הסיפור הטוב ביותר מהחמישה לדעתי. מירה מתעוררת ומגלה שהיא מתה, אך פוליסת הביטוח שלה כסתה את שימורה לאחר מותה. הפוליסה לא מכסה את החייאתה, גם אחרי שהאמצעים הטכנולוגיים לכך הומצאו. מפעם לפעם מעירים אותה גברים, שאולי יהיו מעוניינים לשאת אותה לאישה ויהיו מוכנים לשלם על ההחייאה.
אני לא מת על הסוף של הסיפור הזה, אבל מקינטוש בונה יפה את העולם ומציג בצורה מעניינת את ההשלכות האפשריות של ההתפתחויות המדעיות. הדמויות שלו נאמנות לעצמן ומשכנעות.
The Moment – לורנס מ' שון
סיפור "תראו כמה חייזרים מגניבים אני יכול לכתוב" המתפרש על פני כמה מיליוני (מילארדי?) שנים בתוך כמה עמודים קצרים. במובן זה הוא לא רע, לשון אכן יש כמה רעיונות יפים לגבי תרבויות חייזריות, אבל נקודת העוגן של כל החייזרים האלה לא משכנעת ובסופו של דבר אנתרופוצנטרית בצורה מזעזעת.
אפשר לקרוא, רק לא לצפות ליותר מדי.
Non-Zero Probabilities – נ' ק' ג'סימין
תארו לעצמכם עולם שבו כל האירועים בעלי הסיכויים הקטנים ביותר בטוח יתרחשו, שבו כל האמונות הטפלות מתממשות. משהו קרה לניו יורק (רק לניו יורק) וזה העולם שבו מוצאת את עצמה גיבורת הסיפור של ג'סימין – ועליה להחליט אם היא רוצה להמשיך לחיות בעולם כזה או לנסות לשנות אותו ולהחזיר אותו למסלול הרגיל. הרעיון נחמד, הביצוע בהחלט יפה והסיפור כתוב טוב. ג'סימין נהדרת בתיאור הפרטים הקטנים של העולם הזה וההתרחשויות בו.
הבעיה שלו לטעמי היא הסוף, המסקנה הסופית שאליה מגיעה הגיבורה, שלא ממש נתמכת באופי שלה או במאורעות של הסיפור. אולי אם הוא היה ארוך יותר היה לג'סימין זמן לפתח את הדמות ואז המסקנה הייתה משכנעת יותר. אני מעדיף את Bridesicle על פניו מכיוון ש"הסתברויות שונות מאפס" הוא קל משקל ולא מספיק מפותח בהשוואה לסיפור של מקינטוש.
Spar – קיג' ג'ונסון
מפה ומשם הבנתי שהסיפור הזה עשה קצת רעש כשהוא התפרסם, ולא ברור לי למה. ליתר דיוק, ברור לי למה סיפור שמתחיל במילים "בסירת ההצלה הזעירה היא והחייזר מזדיינים ללא הרף, ללא לאות" יעשה רעש, אני רק חושב שהוא ממש לא מצדיק את זה. בסופו של דבר החייזר ומערכת היחסים הכפויה של הגיבורה אתו הם עוד מטפורה ליחסים בין בני אדם, וזה נעשה בבוטות וביד כבדה. אפילו השם (שמשמעותו התנצחות או מאבק, מילה שנעשה בה שימוש רב בהקשר של אגרוף וקרבות אימונים באגרוף) הוא רמז לא ממש עדין למה שעומד לבוא. אני לא אוהב כשתמשמשים בפטיש 5 קילו להעביר מסרים, בעיקר מסרים רדודים.
אפשר לוותר על הסיפור הזה בקלות.
אני מקווה שיהיה לי זמן לקרוא ולסקור לפחות גם את הנובלטות המועמדות.
שימו לב - הקישורים לסיפורים של רזניק ומקינטוש הם לקובצי PDF לצערי.
The Bride of Frankenstein – מייק רזניק
רזניק כותב המון רומנטיקה, ויש סיפורים שלו שאני אוהב כאשר זה עשוי היטב. אבל לעתים יש לו נטייה איומה ונוראית לשמאלץ, והסיפור הזה הוא דוגמה מופלאה לכך. החיים בטירת פרנקשטיין מתוארים מנקודת מבטה של אשתו של ויקטור, ואנחנו לומדים שגם למפלצות יש לב זהב וגם לגיבנים מכוערים יש רגשות. אולי הם אפילו יוכלו ללמד את בני האדם משהו על אהבה. להתרחק.
Bridesicle – וויליאם מקינטוש
הסיפור הטוב ביותר מהחמישה לדעתי. מירה מתעוררת ומגלה שהיא מתה, אך פוליסת הביטוח שלה כסתה את שימורה לאחר מותה. הפוליסה לא מכסה את החייאתה, גם אחרי שהאמצעים הטכנולוגיים לכך הומצאו. מפעם לפעם מעירים אותה גברים, שאולי יהיו מעוניינים לשאת אותה לאישה ויהיו מוכנים לשלם על ההחייאה.
אני לא מת על הסוף של הסיפור הזה, אבל מקינטוש בונה יפה את העולם ומציג בצורה מעניינת את ההשלכות האפשריות של ההתפתחויות המדעיות. הדמויות שלו נאמנות לעצמן ומשכנעות.
The Moment – לורנס מ' שון
סיפור "תראו כמה חייזרים מגניבים אני יכול לכתוב" המתפרש על פני כמה מיליוני (מילארדי?) שנים בתוך כמה עמודים קצרים. במובן זה הוא לא רע, לשון אכן יש כמה רעיונות יפים לגבי תרבויות חייזריות, אבל נקודת העוגן של כל החייזרים האלה לא משכנעת ובסופו של דבר אנתרופוצנטרית בצורה מזעזעת.
אפשר לקרוא, רק לא לצפות ליותר מדי.
Non-Zero Probabilities – נ' ק' ג'סימין
תארו לעצמכם עולם שבו כל האירועים בעלי הסיכויים הקטנים ביותר בטוח יתרחשו, שבו כל האמונות הטפלות מתממשות. משהו קרה לניו יורק (רק לניו יורק) וזה העולם שבו מוצאת את עצמה גיבורת הסיפור של ג'סימין – ועליה להחליט אם היא רוצה להמשיך לחיות בעולם כזה או לנסות לשנות אותו ולהחזיר אותו למסלול הרגיל. הרעיון נחמד, הביצוע בהחלט יפה והסיפור כתוב טוב. ג'סימין נהדרת בתיאור הפרטים הקטנים של העולם הזה וההתרחשויות בו.
הבעיה שלו לטעמי היא הסוף, המסקנה הסופית שאליה מגיעה הגיבורה, שלא ממש נתמכת באופי שלה או במאורעות של הסיפור. אולי אם הוא היה ארוך יותר היה לג'סימין זמן לפתח את הדמות ואז המסקנה הייתה משכנעת יותר. אני מעדיף את Bridesicle על פניו מכיוון ש"הסתברויות שונות מאפס" הוא קל משקל ולא מספיק מפותח בהשוואה לסיפור של מקינטוש.
Spar – קיג' ג'ונסון
מפה ומשם הבנתי שהסיפור הזה עשה קצת רעש כשהוא התפרסם, ולא ברור לי למה. ליתר דיוק, ברור לי למה סיפור שמתחיל במילים "בסירת ההצלה הזעירה היא והחייזר מזדיינים ללא הרף, ללא לאות" יעשה רעש, אני רק חושב שהוא ממש לא מצדיק את זה. בסופו של דבר החייזר ומערכת היחסים הכפויה של הגיבורה אתו הם עוד מטפורה ליחסים בין בני אדם, וזה נעשה בבוטות וביד כבדה. אפילו השם (שמשמעותו התנצחות או מאבק, מילה שנעשה בה שימוש רב בהקשר של אגרוף וקרבות אימונים באגרוף) הוא רמז לא ממש עדין למה שעומד לבוא. אני לא אוהב כשתמשמשים בפטיש 5 קילו להעביר מסרים, בעיקר מסרים רדודים.
אפשר לוותר על הסיפור הזה בקלות.
אני מקווה שיהיה לי זמן לקרוא ולסקור לפחות גם את הנובלטות המועמדות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה