נקודת המוצא של הסדרה היא שמתישהו בזמן משפטי סיילם המכשפות והאנשים הרגילים הגיעו להסכם, והמכשפות הפכו לכוח הלוחם החשוב ביותר של ארה"ב. מי שניחנו בכוח חייבות להתגייס. הסדרה עוקבת אחרי הטירונות של שלוש נשים צעירות שמתגייסות. קחו את כל המוטיבים המוכרים של סדרות וסרטי טירונות / מכללה צבאית, ערבבו היטב. והאספקט הזה של הסדרה לא עשוי טוב במיוחד לטעמי. אבל כן יש בה כמה דברים טובים, שקשורים בעיקר בבניית העולם. אתחיל מהבעיות, ואז אזכיר את הדברים הטובים.
מה לא אהבתי?
- כאמור, המוטיבים של סדרות טירונות מוכרים היטב, ולפחות לדעתי לא היה כאן חידוש משמעותי.
- גרוע מכך, חלק מהקונפליקטים נפתרו מהר ובאופן גס מדי במקום לפתח אותם טוב יותר. בנוסף לזה, ההתמקדות בסיפורים האישיים היא כזו שהסדרה מאבדת את ממד הזמן. אין שום תחושה אמתית של התקדמות ההכשרה שלהן בטירונות, כי רואים בעיקר את הדינמיקות האישיות ולא מובן כמה זמן עובר עליהן שם. בקושי יש אפילו רמזים כמו חילופי עונות, טריק פשוט שיכול היה לפתור את הבעיה הזו בלי להשפיע כלל על העלילה.
אם הדמויות מעניינות אתכן ואתכם, אולי זה יפריע פחו. עבורי אף אחת מהן לא עוררה עניין או הזדהות ולכן זה הפריע לי מאוד.
- העלילה הרחבה לא ממש מעניינת. ההתעקשות לשמור על ה"רעים" של הסדרה כאיום מסתורי ללא הסבר אמתי משעמם לדעתי. יש כמה טוויסטים בשני הפרקים האחרונים שרומזים לדברים מעניינים, אבל ככל הנראה לא מספיק בשביל שאראה את עונה 2 כשתצא.
- הצילום. בשלב מסוים הצילום של הסדרה התחיל ממש להפריע לי. מישהו שם מאוהב בתאורה אחורית שבוקעת באלומות מתוך עננים / חלונות וכו'. לרוב היא כתומה, אם כי בסצנות פנים היא לפעמים בוקעת מזרקורים ואז היא כחולה. בכל מקרה היא מעצבנת.
צילום - אסכולת מייקל ביי
אז מה כן אהבתי?
- סילה (או כפי שצריך לבטא את שמה, סקילה. Scylla). לא את הדמות, אלא את השם. אני ממש מקווה שזה נעשה בכוונה, כי כמו סקילה מהמיתולוגיה היוונית, הדמות הזו גורמת לכל התכניות לעלות על שרטון סביבה.
- מיסוד הקסם. הושקעה מחשבה לא מעטה בשאלה איך תיראה מערכת קסם ממוסדת, מסודרת בירוקרטית. בפרקים 4-3 יש משהו שנקרא "בלטיין" ובמרכזו ריקוד שנקרא the reel. אני לא אפרט יותר כדי לא לספיילר, אבל יש שם גרסה מאוד יפה של טקסים אקסטטיים שהופכים ממוסדים. כמו כן, שימו לב למבוך בסצנת החתונה.
- שיטת הקסם. המכשפות משתמשות בקול שלהן לבצע קסם, אבל לא במילים אלא בווקליזציה והרמוניות. זה שינוי יפה לעומת שלל הדקלומים בלטינית רצוצה וארמית לא קיימת שרגיל לראות בדברים כאלה.
- המבנה של חברת המכשפות. שוב, הושקעה מחשבה בשאלה איך זה ייראה וזה עשוי מעניין.
- שינוי תפקידי המגדר. לשם שינוי הוא יסודי ואמתי ולא משהו בסגנון "ג'י איי ג'יין" שמנסה להוכיח את עצמה בעולם של גברים.
- עד כמה שרואים, חוסר שיפוטיות מוחלט לגבי הבחירות המיניות של הדמויות.
- הרמזים לעולם הרחב יותר.
הבעיה לטעמי היא שלא רואים מספיק את הדברים האלה, בגלל אותה התרכזות ביחסים האישיים. לפעמים זה נראה כאילו היו כותבים שונים לעולם ולדמויות, ומי שכתבו את הדמויות פשוט היו פחות טובים. ואולי הבעיה היא ההיקף. אם הסדרה הייתה ארוכה יותר, אפשר היה לפתח את העולם, לתאר את ההתפתחות לאורך זמן, לפתח קונפליקטים ולפתור אותם בצורה יותר מורכבת. יש רמזים בפרקים האחרונים לכך שבעונה 2 יכולים להיות דברים מעניינים, אבל הכותבים לא ממש זכו באמון שלי בשביל שאטרח לראות אותה.