Pages

16.11.2013

געגועים למחר – ביקורת



געגועים למחר הוא אוסף חדש של שישה סיפורי מדע בדיוני קצרים (על פי האתר, 47 עמודים של ספר רגיל) בעריכת אלכס אפשטיין, שיצא רק במהדורה דיגיטלית. במובן זה, האסופה הזו היא אכן הד מהעתיד.
אזהרה – ביקורת זו כוללת ספויילרים לסיפורים שבקובץ, חלקם חמורים אחרים שוליים. הקריאה על אחריותכם בלבד.
הערה (או גילוי נאות, או איך שתרצו לקרוא לכך) – רותם ברוכין ורוני גלבפיש הן חברות שלי ולביא תדהר הוא מכר ותיק.
אפשר לגשת לנושא עצמו?

Spoiler Alert


סוכן עלילה / שחר אבן-דר מנדל
"סוכן עלילה" הוא סיפורו של מנהיג מחאה חברתית שמקבל מהממשלה הצעה שאי-אפשר לסרב לה. במקום להמשיך במחאה שעלולה להתמוסס, תוכל להשתמש במכונת הזמן שלנו כדי לחזור לעבר ולחולל שינוי אמתי – למנוע את זוועות מלחמת העולם השנייה. רק עצה אחת לפני שאתה יוצא לדרך, קצר את שמך מ"אדולף שיקלגרובר-היטלר" ל"אדולף היטלר".
אני לא אוהב סיפורי פואנטה. נורא קשה לכתוב אותם היטב, ובדרך כלל צריך להיות מישהו עם הכישרון של או הנרי בשביל להצליח בכך. "סוכן עלילה" לא מצליח בכך, והרמז הגס שאבן-דר מנדל מכניס מעט לפני סוף הסיפור הורס את ההפתעה שאמורה לבוא במשפט האחרון. מה שהפך את הסיפור למאכזב במיוחד עבורי היה ההידרשות שוב לעיסוק בהיטלר. די, תעזבו אותו בשקט. הנושא של היטלר היה חייזר / נוסע מן העתיד וכו' כבר משעמם. אם מתעקשים לטפל דווקא בהיטלר יש דרכים הרבה יותר משעשעות ואלגנטיות לעשות את זה, כפי שהדגים דזמונד וורזל.
ודווקא יש פה פוטנציאל לסיפור מעניין, אם הדמות של הגיבור הייתה נבנית כמו שצריך. אפשר היה לפתח את הדילמה של אדם שעומד מול החשש שמפעל החיים שלו (המחאה) עומד להפוך לאין במידה כזו שהוא מעדיף לנטוש את האידאלים שלו ולשתף פעולה עם הממשלה שנואת נפשו.

אהבה שעירה / ליאת אלקיים
"אהבה שעירה" היה יכול להיות סיפור מדהים, אבל הטכניקה שלו מכשילה אותו. זהו סיפור של עולם שבו לקחנו את מוניטור התינוקות שלושה-ארבעה צעדים קדימה, ויש בו שלל רובוטים בצורות שונות שמאפשרים להורים לפקח על תינוקם ולטפל בו מרחוק בלי לנטוש את המרוץ אחר הקריירה. הוא כתוב, לסירוגין, כעלוני פרסומת / הסברה של המוצרים, כתיאור של המתרחש בחדר התינוק, ומנקודת המבט של אם העושה שימוש בטכנולוגיה זו כדי להשגיח על תינוקה. הבעיה טמונה במינון של התערובת הזו. מחד החלק הקטן של הסיפור המסופר מנקודת מבטה של האם לא מצליח לפתח את העולם הרגשי שלה, ומאידך הנוכחות שלו לא מאפשרת לתחושת הניכור להתפתח עד הסוף.
אחד משני דברים היה יכול להפוך את הסיפור למצוין: שימוש בעלוני הפרסומת רק בפתיחה ובסיום, כמסגרת לתיאור תגובתה של האם הצופה בבנה שבו מטפלות מכונות במקומה, או הוצאתה כליל מהמשוואה ושילוב של העלונים עם תיאור ההתרחשויות בחדר התינוק. כל אחת מדרכים אלה הייתה יכולה להעצים את ההשפעה הרגשית שיכולה להיות לסיפור הזה, שהזכיר לי קצת את הסיפור הנפלא של בראין אולדיס "צעצועי-על מחזיקים מעמד כל הקיץ" (שהיה השראה לסרט AI של ספילברג).

הספרדי / רוני גלבפיש
"הספרדי" הוא סיפורו של פרופסור צעיר ומבריק לשעבר, שהיום הוא מזדקן ועל סף שכחה בעולם האקדמי. הוא צופה, בקנאה לא מוסתרת, בעלייתו של כוכב חדש בתחום האקדמי שלו, וזוכה להזדמנות לנסות ולזכות שוב בתחושה של תהילת העבר.
גלבפיש מספרת סיפור ישן ומוכר, אבל היא עושה זאת בצורה נהדרת. אני מניח שכל מי שעבר גיל מסוים מכיר את התחושה שפעם הוא היה בחזית ה"מאגניבות", ובאופן לא מוסבר העולם התקדם והותיר אותו מאחור. גלבפיש מנצלת בצורה נהדרת את האפשרויות של הז'אנר כדי לספר מחדש את הסיפור הזה כך שהעובדה שהוא מוכר ממש לא משנה. היא מצליחה לעורר את עניינו הרגשי של הקורא, שהוא המפתח לכל סיפור מוצלח. אני תוהה איך יקבלו אותו קוראים בשנות ה-20 שלהם.

Control Z / אמיר בן-דוד
זהו סיפור בגוף ראשון מפיו של לוחם צדק חברתי שיש לו היסטוריה ארוכה וחשבון ארוך עם גאון טכנולוגיה תאב בצע. מה ההיסטוריה ומה החשבון, אין לנו מושג. הסיפור מתרחש במהלך הצגתה של ההמצאה החדשה של הגאון – מכונת זמן! (שיכולה לחזור רק שש שעות לעבר.) המכונה תאפשר, למי שיכול להרשות לעצמו לרכוש אותה, לחזור שש שעות לעבר ולבטל את הפעולות שעשה.
המספר נתקף חמת זעם כאשר הוא חושב על ההשפעות הנוראות שיהיו למכונת הזמן על החברה והפערים בה, כיוון שבשל מחירה הגבוה המכונה תהיה זמינה רק לעשירים ביותר. נחשו, ילדים וילדות, מה הוא יעשה עכשיו? נכון, ישתמש במכונה עצמה כדי לנסות להשמיד אותה! אבל עם גאון מרושע עסקינן, ועוד גאון שמכיר את גיבורנו, ולכן הוא צפה את זה מראש! זה בסדר, גם אני צפיתי את זה מראש. מרגע שנתגלה טבעה של ההמצאה בהכרזה, המשך עלילת הסיפור היה ברור.
תוך כדי קריאה הדבר הראשון שעלה בדעתי הייתה כמות הניטפוקים שאפשר לעשות לסיפור הזה כסיפור מסע בזמן. בהתחשב בכך שהמציאות היא כאוטית, הרעיון של "ביטול פעולה אחת" מבודדת שלא תשפיע על שום דבר אחר הוא מופרך מעיקרו, אבל הייתי יכול לבלוע את הצפרדע הזו תמורת סיפור טוב עם דמויות טובות. הבעיה היא שהדמויות שלו לא קיימות כלל. אם הן היו מצחיקות, הייתי אומר שהן קריקטורות. כפי שהן, אלה פשוט סטראוטיפים לא משכנעים. חצי ציפיתי שהרשע יחכך ידיים ויצחק צחוק מרושע כאשר הוא סיכל את תכניותיו של האידאליסט הצעיר שלנו.

שומר עליכם, האקדוחן המהיר במערב / לביא תדהר
זה סיפור שהוא כל כך לביא תדהר. העיסוק בספרים ובספרות ובדרך שבה הם מעצבים אישיות, המשיכה לספרי "פאלפ" ישנים ומעל לכול האריגה של העלילה הבדיונית לתוך מציאות והיסטוריה מוכרות היוצרת זרות מוכרת כל כך.
"שומר עליכם" כתוב כהקדמה לספר "אדולף, אקדוחן" – ספרו שלא פורסם של שומר עליכם, שם העט של מנחם שומר, סופר פאלפ יהודי פולני שעלה לארץ וכתב מערבונים בפרוטה ביידיש ובעברית עד מותו בשנת 1972. תדהר בונה ביוגרפיה פיקטיבית מרתקת שמצליחה, אף שהיא כתובה לכאורה כהקדמה עיונית, לעורר לחיים את המושא שלה.

על גב כף ידה / רותם ברוכין
זה סיפור שהוא כל כך רותם ברוכין. היכולת הנהדרת של ברוכין לבנות דמויות ולתאר רגש באה פה לידי ביטוי במלוא עוצמתה, יחד עם נושאים מוכרים בכתיבתה כמו משפחה, אהבה וזיכרון.
"על גב כף ידה" הוא סיפורה של אישה צעירה שאביה, סופר מפורסם, נפטר, ועל המחשב שלו היא מוצאת ספר לא גמור. הצורך שלה לדעת מה סוף הסיפור, וכך לנסות להבין את אביה ולהעמיק את הקשר שלה אתו, מביא אותה להטעין אצלה את הזיכרונות מהגיבוי האחרון שהוא ערך. הזיכרונות האלה, האישיות החדשה שהיא רוכשת לעצמה לזמן מה, יאפשרו לה הבנה מעמיקה יותר לא רק שלו, אלא גם של עצמה ושל אמהּ.



לפני שנים אחדות אביגיל נוסבאום כתבה מאמר מרתק בשם "מחוץ לחומות: מדע בדיוני לא מד"בי"* שבו הדגימה איך סופרים שמגיעים מחוץ לז'אנר עושים שימוש בכלים של הז'אנר כדי למתוח ביקורת על ההווה שבו הם חיים. היא הסבירה שם שפעמים רבות סיפורים כאלה מתדרדרים לכדי אלגוריות גרידא שלא מצליחות לעשות שימוש אמתי בכלים של המדע הבדיוני כדי לבנות עולם שונה. חלק מהסיפורים ב"געגועים למחר" הם דוגמאות נוספת לתופעה זו. זה בולט במיוחד כאשר משווים את "סוכן עלילה" ו"Control Z" לסיפורים של ברוכין וגלבפיש. שני הראשונים מתייחסים בצורה מובהקת הרבה יותר להווה, ומזכירים לי סיפורי "היה לי רעיון מגניב אז כתבתי אותו" שמוגשים לי (בעיקר מכותבים צעירים) מפעם לפעם ל"היֹה יהיה". הסיפורים האחרים בקובץ, שמתייחסים לנושאים בוערים לא פחות אך אוניברסליים יותר, מצליחים הרבה יותר בבניית עולם מדע בדיוני אמתי.
------------
* חלומות באספמיה, גיליון 18, ספטמבר-אוקטובר 2007. עמ' 42-38.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הערה טכנית

זהו הספר הראשון שקראתי בעברית בקינדל. שם הספר בתוכן כתוב משמאל לימין, הפונט שבו נעשה שימוש בספר לא נוח לקריאה (למשל, כמעט אי-אפשר לראות את ההבדל בין פסיק ונקודה) וכל הגדרות העיצוב אבדו. נאמר לי שיש דרך לפתור את זה, אבל עדיין לא מצאתי אותה.

15.11.2013

מאורות 2013 - עיר

כנס מאורות, שאני אחד מהמארגנים שלו, ייערך ביום חמישי ה-5.12 בירושלים. התוכניה עלתה לפני ימים אחדים, אבל האתר פעיל כבר כבר זמן מה.

אתם מוזמנים לקרוא את הסיפורים בפרויקט הסיפורים המסורתי שלנו, את הסיפור בהמשכים "קפסולה" של הילה-בניוביץ' הופמן ואת הסיפור בהמשכים "שייק קקטוס חלל" של רותם ברוכין. אתם מוזמנים גם להציץ ביומן התוכן של הכנס.

בנוסף לכך, באתר המסך המפוצל התפרסם מאמר שלי הקשור לנושא הכנס - "מפלצת קנטה בעיר גדולה: על טבעו השונה של הרשע ב'באפי' ו'אנג'ל'."

12.10.2013

זהות וזרות ב"רשימות מן המאדים" – חלק שלישי



זהות חדשה?
כפי שתיארתי ברשומה הקודמת, הגוף העיקרי של הסיפורים העוסקים בהתיישבות על מאדים מתאר את הזהות הכפולה שלו – מאדימית ואנושית יחדיו – ואת שינוי הזהות של העולם. תהליך זה מסתיים בהכרתם של בני מאדים בכך שבני האדם העניקו לעולמם זהות חדשה בתיאור הענקת שטרי הבעלות על מאדים לבני האדם בסיפור "העונה המתה". מיד בתום הסיפור נבחנת תקפותה של זהות זו. בסוף הסיפור פורצת מלחמה גרעינית על כדור הארץ, ובני האדם שעל מאדים, כולם עד אחד כמעט, אורזים את מטלטליהם וחוזרים לכדור הארץ.
השיבה לכדור הארץ, ודווקא אל הסכנות של מלחמה גרעינית, מעידה על כך שמוקד הזהות של בני האדם עדיין מעוגן בכדור הארץ. לו היו מקימים להם בית אמתי במאדים, זהות אמתית, הם לא היו נוטשים אותם לטובת הנאמנויות הישנות של כדור הארץ. המסקנה היא אם כן שבני האדם לא הצליחו לכונן במאדים זהות חדשה באמת, ונשארו תלויים בכדור הארץ להגדרת זהותם. תמיכה לכך אנו מוצאים כאשר אנו בוחנים את האנשים היחידים שנשארו על מאדים, המתוארים בסיפור "הערים הדוממות".
"הערים הדוממות" הן עריהם הנטושות של בני כדור הארץ, שבהן מסתובב וולטר גריפּפּ, כורה זהב מתבודד זקן שגר בבקתה בהרים. ברדברי אומר על וולטר שהוא היה יורד לערים מדי שבועיים "למצוא אשה שקטה ונבונה ולשאת אותה", (ע' 173) ושהיה חוזר לבקתתו בצער משלא מצא אותה. העובדה שוולטר חושב שבביקור קצר פעם בשבועיים הוא יוכל למצוא מישהי לקשר אמתי מעידה על טבעו הבסיסי כמתבודד שלא באמת מנסה לפתח קשר (או רשת קשרים) מורכב.
וולטר הוא מתבודד בטבעו, ולכן יכול להישאר לבדו לא רק בבקתתו בהרים אלא גם במאדים לאחר שכל בני האדם עזבו אותו. דווקא אז הוא מוצא מישהי, כאשר הוא מחייג באקראי מספרי טלפון ואישה עונה לו. האישה שעונה לו, ג'נביב, מתגלה כבחורה צעירה מפונקת, אנוכית, עקשנית ובאופן כללי אדם מעצבן. הקיצוניות שבה ג'נביב מרוכזת בעצמה גורמת לכך שהיא לא יכולה ליצור לעצמה זהות ביחסים עם אחרים, אלא רק על ידי הגדרה עצמית. האנוכיות הקיצונית שלה היא שמאפשרת לה לחיות לבדה במאדים אחרי שכל בני האדם האחרים עזבו, ולא מאפשרת לוולטר לחיות עמה אפילו אם היא האדם האחרון על מאדים חוץ ממנו.
וולטר המתבודד וג'נביב האנוכית, שאינם זקוקים באמת לאיש, לא זקוקים לכדור הארץ כדי ליצור את זהותם ולהגדיר אותה. אבל הם לא זקוקים גם למאדים. הזהויות של שני האנשים האחרונים שנשארים על מאדים כל כך מנותקות מאחרים, שבאותה מידה היו יכולות להתקיים בריק.
זהות חדשה
שלושת הסיפורים האחרונים של הספר מתרחשים עשרים שנה לאחר המלחמה הגרעינית. שניים מהם, "השנים הארוכות" ו"הפיקניק בן מיליון השנים", מתרחשים במאדים, והסיפור "בוא יבואו גשמים רכים" מתרחש בכדור הארץ. ברשומה הראשונה כיניתי אותם סיפורי "אחרית דבר" ואמרתי שאגדיר אותם ביתר דיוק כשאדון בהם, וכעת אעשה זאת. לא הם סיפורי "המאדימאים החדשים".
"השנים הארוכות" הוא סיפורם של אחרוני אנשי המשלחת הרביעית. הוא מתחיל בהאת'וויי, הרופא והגאולוג של המשלחת שעדיין חי במאדים עם משפחתו, ומבחין ברקטה מתקרבת. הוא מאותת לה והיא נוחתת לידו, ומתוכה יוצא קפטן ויילדר, מפקד המשלחת הרביעית, ששב ממשלחת לכוכבי הלכת החיצוניים. די מהר ויילדר ואנשיו שמים לב שאשתו וילדיו של האת'וויי נראים בדיוק כפי שנראו עשרים שנה קודם לכן, ומתברר להם שהם רובוטים שהאת'וויי בנה כדי להחליף את אשתו וילדיו שמתו. גם האת'וויי מת, ומשפחתו הרובוטית נשארת לבדה. בפסקאות האחרונות של הסיפור מתאר ברדברי את האישה הרובוטית יוצאת מדי לילה מהבית, נושאת את מבטה לשמים ומרימה את ידיה לכדור הארץ "ואינה יודעת למה היא מתבוננת" (ע' 195), ואז חוזרת פנימה לילדיה הרובוטיים שמקיימים (באופן מתוכנת) את הטקסים האנושיים של שיחת חולין וישיבה לפני האח "ללא תכלית".
אפילו האישה הרובוטית, יצור מכני שנבנה במאדים, לא מצליחה לנתק את זהותה מכדור הארץ. זוהי זהות מתוכנתת, חסרת משמעות מכיוון שהיא חסרת מודעות, ומעשה הסגידה שלה ריק מתוכן. עד כמה הוא ריק מתוכן אפשר לראות בסיפור הבא, "בוא יבואו גשמים רכים".
"בוא יבואו גשמים רכים" הוא סיפורו של בית. זהו בית ממוחשב, שמקיים באדיקות את השגרה שלה הוא מתוכנת – הערת הדיירים בו, הכנת ארוחת בוקר, שליחתם לעבודה ולבית הספר, ניקוי וכן הלאה. אבל כל אלה נעשים עבור אנשים שאינם עוד. הדיירים שלו מתו במלחמה עשרים שנים קודם לכן, והם צלליות הצרובות על אחד הקירות החיצוניים של הבית. אחרי עשרים שנה של מחוות ריקות התקלה הבלתי נמנעת מתרחשת, והבית עולה באש. וכך אפילו השריד המכני הזה לזהות שהייתה ואיננה עוד, זהות שאליה עדיין קשורה האישה הרובוטית ממאדים בלי לדעת כיצד ומדוע, נעלם בעשן.
הסיפור האחרון בספר, "הפיקניק בן מיליון השנים", מתחיל ברקטה שנוחתת על המאדים, וממנה יוצאת משפחת תומאס. אבי המשפחה מסביר לילדים שהם באו למסע דיג ומבטיח להם שהוא יראה להם בני מאדים, והם עולים לסירה ומפליגים בתעלות. לאחר זמן מה נשמע קול פיצוץ מאחוריהם, קולה של הרקטה המתפוצצת, בכוונה כפי שברדברי מספר לנו. אבי המשפחה ממשיך להאזין  למקלט שלו עד שאחרון השידורים מכדור הארץ גווע, ואז מזמין את ילדיו לבחור להם ערים משלהם, ובלילה הם חונים באחת הערים. באותו לילה הוא לוקח את ילדיו לגדות התעלה שעליה יושבת העיר שבה הם חונים ואומר להם את הדברים האלה:

"... הגיע הזמן שתדעו שאין זה מסע-דיג. מסע בין-כוכבי לא ייערך במשך מאות שנים, ואולי אף יותר. אבל דרך החיים ההיא הוכיחה עצמה כמוטעית, וחנקה עצמה למוות במו ידיה. אתם צעירים. אני אחזור על הלקח הזה מדי יום ביומו, עד שיוטבע בכם.
"עכשיו אנחנו לבדנו. אנו, ועוד קומץ של אנשים נוספים שינחתו תוך כמה ימים. די בכך כדי להתחיל הכל מחדש. מספיק כדי להפנות עורף לכל מה שהיה על כדור הארץ ולכונן קו חדש –" (ע' 212)

לאחר מכן הוא מזמין אותם לראות את בני מאדים, ומצביע על השתקפויותיהם במי התעלה. בכך נגמר "רשימות מן המאדים".

במידה ידועה, אנו עדים בסוף זה להתגשמות החלום של ספנדר מהמשלחת הרביעית. טימותי, מייקל ורוברט, ילדי משפחת תומאס, אינם "בני מאדים האחרונים" כפי שספנדר הכריז על עצמו, אלא "בני המאדים החדשים הראשונים", ובכל זאת הם מיודעים להגשים את חלומו. הם מייצגים קו זהות חדש של האנושות, קו אשר יתנתק מהזהות הישנה וייצור זהות חדשה במאדים שתשאב, כך ברדברי רומז, מהזהות העתיקה של בני מאדים המתים.
זמנה של יצירת זהות חדשה זו הוא קריטי. ספנדר לא יכול היה ליצור אותה. היא יכולה להיווצר רק לאחר שהזהות הארצית הישנה נהרסה. רק לאחר שהחריגים שברחו למאדים דוכאו והזהות הייחודית שלהם חוסלה. רק לאחר שהניסיון ליצור זהות חדשה במאדים נכשל והוכיח את עצמו כמזויף וקשור לכדור הארץ. רק לאחר שבני האדם השמידו את עצמם כמעט במלחמה שהייתה השיא המתמשך של מגמה בלתי נמנעת. רק לאחר שכל הקשרים עם כדור הארץ נותקו. רק אז יש תקווה לנסות וליצור במאדים זהות חדשה באמת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לנוחותכם, להלן רשימת הסיפורים ומספרי העמודים שלהם במדורה העברית.
1. ינואר 1999: קיץ רקטי...............5
2. פברואר 1999:איללה (Ylla) ...............6
3. אוגוסט 1999: ליל קיץ...............20
4. אוגוסט 1999: אנשי האדמה...............23
5. מרס 2000: משלם המסים...............39
6. אפריל 2000: המשלחת השלישית...............41
7. יוני 2001: – והירח יזרח תמיד...............59
8. אוגוסט 2001: המתיישבים...............86
9. דצמבר 2001: הבוקר הירוק...............87
10. פברואר 2002: החגבים (The Locust) ...............92
11. אוגוסט 2002: פגישה לילית...............93
12. אוקטובר 2002: החוף...............102
13. פברואר 2003: זמן-ביניים...............103
14. אפריל 2003: הנגנים...............104
15. יוני 2003: בדרך התלויה בין שמים וארץ
 (Way in the Middle of the Air)...............106
16. 2005-2004: מתן השמות...............121
17. אפריל 2005: אוּשֶר II...............123
18. אוגוסט 2005: הזקנים...............140
19. ספטמבר 2005: איש המאדים...............141
20. נובמבר 2005: חנות המזוודות...............155
21. נובמבר 2005: העונה המתה...............157
22. נובמבר 2005: הצופים...............170
23. דצמבר 2005: הערים הדוממות...............172
24. אפריל 2026: השנים הארוכות...............184
25. אוגוסט 2026: בוא יבואו גשמים רכים...............196
26. אוקטובר 2026: הפיקניק בן מיליון השנים...............203