tag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post6829361079000699721..comments2023-08-05T22:26:54.503+03:00Comments on Three Laws, Ten Dimensions: על השעיית חוסר האמונה, ואמוןאהוד מימוןhttp://www.blogger.com/profile/12958346854036844385noreply@blogger.comBlogger5125tag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-16386920336413993652015-02-03T12:50:23.399+02:002015-02-03T12:50:23.399+02:00טוב, כבר פעמיים נמחקה לי התגובה, אז אני אקצר. לדעת...טוב, כבר פעמיים נמחקה לי התגובה, אז אני אקצר. לדעתי מי שמערבב שני דברים זה אתה, וזה בסדר גמור, למרות שאני חושב שיש מקום להתקטננות קלה על סמנטיקה במקרה הזה. אני אישית מבדיל בין faith ל-leap of faith. הז'רגון של גיבסון או הפורטוגזית של קארד דורשים אמון במחבר, בעוד שהשימוש באשורית ע"י סטיבנסון ב-Snow Crash למשל דורש "סספונד" בגלל השימוש שלה כשמכשיר עלילתי ע"י המחבר.<br /><br />אני אישית זורם יותר עם ההגדרה של טולקין, אשר גורסת כי הקורא לא נדרש לסספונד אם הכותב עושה עבודה מספיק טובה ביצירת העולם הסיפורי, כי הוא פשוט מגדיר לעצמו מציאות משנית שהחוקיות בה מאפשרת לסיפור להיות הגיוני. רק במקרים שבהם הסופר נכשל בייצור עולם קונסיסטנטי נדרש הקורא לסספונד, אחרת הוא עתיד להתאכזב מהסיפור ו/או מהסופר עד כדי נטישת הספר לחלוטין. לדוגמה, אני בכיף נכנס לסיפור וקונה כל מה שהסופר מוכר לי, אבל כשבסרט היום השלישי נדרשתי לקבל את העובדה שג'ף גולדבלום הצליח לכתוב וירוס שמשתק לחלוטין את כל מערכות המחשוב של ספינת האם של החייזרים תוך יומיים מהרגע שהוא בכלל הבין שהנה באה הפלישה החייזרית, הייתי חייב להפעיל סספונד כדי לא לצאת מהסרט באותו הרגע (וכדי לטעון בחירוף נפש שבסה"כ זה סרט כיפי אל מול חברי הפחות גמישים מחשבתית ;-)).Light Fantastichttps://www.blogger.com/profile/10640243871022498885noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-16387082946137373442015-02-03T12:41:31.575+02:002015-02-03T12:41:31.575+02:00תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.Light Fantastichttps://www.blogger.com/profile/10640243871022498885noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-2415332481464949352015-02-01T20:38:17.002+02:002015-02-01T20:38:17.002+02:00אתה מערבב שני דברים שבשבילם צריך אמון, לדעתי.
האר...אתה מערבב שני דברים שבשבילם צריך אמון, לדעתי.<br /><br />הארי פוטר מצריך סבלנות ואמון שהסיפור הולך לאנשהו, אבל לא סספונד. אישית, אחרי שני ספרים ששעממו אותי לא המשכתי הלאה, אבל לא בגלל בעיית הסספונד של העולם.<br />בשני של קראד, שאותו מאוד אהבתי, אתה שוב צריך סבלנות אבל לא סספונד. אם לא "קנית" את העולם שהוא יצר בספר הראשון, זה כבר מאוחר מדי. זו בדיוק הנקודה שעליה דיברתי כשהזכרתי סופרים שכותבים בעולמות מוכרים.<br /><br />הז'רגון של גיבסון, לעומת זה, הוא בדיוק זה. אתה צריך להאמין שבשלב מסוים כל מיני מילים כמו stub שהוא זורק בתחילת The Peripheral יובהרו כאשר העולם יובהר. את "אנת'ם" עוד לא קראתי. מתישהו כשתהיה לי חצי שנה פנויה. :-)אהוד מימוןhttps://www.blogger.com/profile/12958346854036844385noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-80000634181696137642015-01-31T22:45:48.666+02:002015-01-31T22:45:48.666+02:00אני לא הייתי קורה לזה suspension of disbelief, אבל...אני לא הייתי קורה לזה suspension of disbelief, אבל אני אזרום איתך. יש הרבה ספרים שדורשים השקעה ראשונית והרבה אמון מצד הקורא: הארי פוטר הראשון דורש בערך 70 עמודים של "נו כבר" לפני שמתמכרים, ו-speaker for the dead של אורסון סקוט קארד (ההמשך המקורי למשחק של אנדר) נפתח בשיעור לא קצר בכלל בפורטוגזית. גיבסון בעצמו דרש הרבה אמון מקוראיו מאז ומתמיד ברמת הז'רגון ובכלל העולם שבו מתרחשים סיפוריו - למשל בניורומאנסר. <br /><br />אזכור אחרון בעניין: anathem של ניל סטיבנסון. <br /><br />נ.ב. המשותף לכל הדוגמאות לעיל: הן כללללל-כךךךךךך שוות את האמון וההשקעה של הקורא!Light Fantastichttps://www.blogger.com/profile/10640243871022498885noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-39786148868167013232015-01-24T21:25:50.840+02:002015-01-24T21:25:50.840+02:00אני קורא לזה 'הגיון פנימי' הגיוני שבסיפור ...אני קורא לזה 'הגיון פנימי' הגיוני שבסיפור פנטזיה הגיבור יסתכל בכדור בדולח (פלאנטיר?) ויראה דברים, לא הגיוני שהוא יפתח מחשב נייד ויתחבר לאינטרנט. מצד שני כבר נאמר 'כשהכול אפשרי שום דבר אינו מעניין' כי אם כדור הבדולח מספק את כל התשובות ואם את הדרקון אפשר להרוג במבט עיניו המכושף של הגיבור אז איפה הקונפליקט? איפה הדרמה ואיפה המתח? לכן צריך להיות הגיון כלשהו שאומר מה אפשר ומה אי אפשר בעולם שהסיפור מתרחש בו עדוhttps://www.blogger.com/profile/01037056800112582040noreply@blogger.com