tag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post2561215557769927604..comments2023-08-05T22:26:54.503+03:00Comments on Three Laws, Ten Dimensions: תיאודיסיאה בחלל / יותם חותם - אכזבה רבתיאהוד מימוןhttp://www.blogger.com/profile/12958346854036844385noreply@blogger.comBlogger6125tag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-62417536498752870182011-02-01T23:43:00.488+02:002011-02-01T23:43:00.488+02:00דני שלום. כשתחליט לדון בספר ולא בהשכלתי, באינטלגנצ...דני שלום. כשתחליט לדון בספר ולא בהשכלתי, באינטלגנציה שלי ובמה שמאתגר או לא מאתגר את החשיבה שלי אני אענה לך.<br />ובדוק את ההגדרה של תאודיציאה.אהוד מימוןhttps://www.blogger.com/profile/12958346854036844385noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-28684318262354540612011-02-01T21:27:18.327+02:002011-02-01T21:27:18.327+02:00אהוד שלום
הרושם שמצטבר מקריאת הפוסט שלך, ומהתכתבו...אהוד שלום<br /><br />הרושם שמצטבר מקריאת הפוסט שלך, ומהתכתבותך עם המגיב, מעורר תחושה לא נוחה -- כאילו אכזבתך (רבתי!) מהספר, (שמעידה, כפי שיאמר כל מי שקרא את הספר ואת הביקורת שלך, בעיקר על אי הבנה מצדך) ממש העבירה אותך על דעתך. נכון שכבעל בלוג -- איש עם מקלדת ולא איש רוח -- כללי השיח המדעי (ואפילו זה הבדיוני) לא חלים עלייך, ובכל זאת: יש הבדל בין דיון ביקורתי לבין השתלחות. נראה, אפוא, שהגדרת מחדש את כללי המשחק, ולמגיבים לטענותייך אתה לא משאיר ברירה:<br />נתחיל, אם כן בכותרת, שהעסיקה אותך וגם את המגיב. נניח אפילו שלאסוציאציה שלך יש תוקף כ"כוונת המחבר" וכעקרון המארגן את הטיעון בספר. בסדר, אבל לדעת מה זה תאודיציה צריך? תיאודציה היא אינה "הסבר לקיומו של האל", אלא הסבר לקיומו של הרוע בעולם (תשובה על השאלה "מדוע יש רוע בעולם?", ובעקיפין הצדקת האל). במאמר מוסגר נוסיף, כי זה כמובן שומט את הקרקע מתחת לפרשנות שלך. נמשיך בתלונתך על ההקדמה האפולוגטית. ובכן, מדובר בספר שמתכונתו אקדמית, וכנהוג ומקובל, מציגה ההקדמה את הטיעון המרכזי ואת המהלך שמבצע הטקסט. ייתכן, וזו רק השערה פרועה, שמישהו עם כמעט תואר שני לא יודע איך נראית הקדמה של חיבור אקדמי. זה מפליא, כי את זה יודע גם מישהו עם כמעט תואר ראשון, אבל לך תדע, הכל יכול להיות.... הלאה. ברור שטקסט פרשני שמציע קריאה תיאולוגית של טקסט מדע בדיוני יבקש לבחור בדוגמא אופיינית, שתבסס את הטיעון. קוראים לזה קורפוס מקורות. ואמנם, "גלקטיקה" ספוגה בתיאולוגיה, מה שרק מוכיח שחותם עשה עבודה מצויינת. בניתוחו, לא ביקש למצוא בה "ייצוג נאמן של החברה המודרנית", אלא להצביע על דרכי המחשבה של יוצריה וצרכניה, על עולם המושגים הרליגיוזי שלהם ועל המקום שממלאת הפנטזיה. אולי, אין להאשים אותך בחוסר ההבנה. אולי "הכתיבה הפוסט מודרנית" היא שגרמה. נראה שבאמת, הכתיבה הפילוסופית העשירה והמעמיקה של חותם, היא קצת יותר מידי בשבילך. קורה. אבל בינינו, אהוד, גם אם קיים מושג כזה כמו "כתיבה פוסט מודרנית" לכנות כך את כתיבתו של חותם זו שגיאה גסה המעידה במבצעה לא רק כי לא הבין את הגותו של חותם, אלא גם כי הוא מחזיק בנוהג הנפסד והאנטי אינטלקטואלי לתייג (או מוטב אולי, לפטור) כ"פוסט מודרני" כל מה שמאתגר את המחשבה ואת הקטגוריות השגורות בה. לא כל טקסט קשה הוא פוסט מודרני. הטקסט של חותם הוא דוגמא מאירת עיניים לכך, כיוון שבשורש טיעונו הוא חותר נגד הפוסט מודרנה. חשיפת הרליגיוזי בעולם "פוסט חילוני" היא טענה למטא-נרטיביות, לכמיהה המיסטית אל המוחלט בעולם של פירוק ורלטיביזם. אני מקווה שזה לא היה "ארוך וסבוך שלא לצורך", שלא לומר "עילג". מה לעשות, כקורא של חותם ייתכן ונוגעתי... צר לי גם אם נהגתי כאיש חינוך -- אבל מישהו צריך היה לעשות זאת, (ולאו דווקא חותם, שפילוסוף יגדיר טוב יותר את משלח ידו, אף על פי שהוא מלמד בחוגים לחינוך), כיוון שבדברייך הבוטים הייתה לא מעט בורות, וגם, אם תרשה לי, לא מעט חוצפה. אם תרצה לקרוא חומר נוסף על הספר, שאולי ירחיב את דעתך, אתה מוזמן לראות את התייחסויות ל"תאודיסיה בחלל" בבלוג "סוכן תרבות"http://culture-agent.com/culture/space-theodyssey<br />וכן בהקדמה שכותב עורך כתב העת "אודיסיאה", שמוליק שם-טוב, לגיליון מספר 10 העוסק בין היתר בבחינת הגבולות בין מדע, דת ומיסטיקה. אם לא אותך, תשמשנה הפניותיי את קוראייך החפצים בדיון משכיל ומעמיק יותר ובחוות דעת מאוזנת.Dannynoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-78961153194340762322011-01-29T22:30:52.932+02:002011-01-29T22:30:52.932+02:00אמרתי בפירוש, יותר מפעם אחת, שהמדע הבדיוני הוא כלי...אמרתי בפירוש, יותר מפעם אחת, שהמדע הבדיוני הוא כלי. קרא שוב את הפוסט. אבל חותם לא עשה בו שימוש נכון. הוא בחר סדרה אחת, לא מייצגת. הדוגמאות האחרות שהוא הביא היו בדרך כלל מאולצות ולא משכנעות, והוא התעלם באופן עקבי מכל פרשנות אחרת שאפשר להציע למדע הבדיוני. זה לא שימוש רציני במדע הבדיוני.<br /><br />בחרתי את מילותיי בקפידה כשקראתי לפוסט כפי שקראתי לו - אכזבה רבתי. הספר לא מצליח לעשות את מה שהוא מנסה, ואת מה שהוא כן עושה הוא עושה בצורה גרועה. עם כל רוחב היריעה של הדיון, הוא לא מתאר כמו שצריך את הרליגיוזיות המודרנית ולא עושה שימוש נכון במדע הבדיוני למטרה זו. והוא כתוב גרוע. כמו שספרים מעמיקים יכולים להיות משעשעים, הם גם יכולים להחמיץ לחלוטין את מטרתם. זה המקרה כאן. והעובדה שהוא גרם לי לרצות לקרוא את לאו שטראוס (וזה בערך הדבר היחיד שלקחתי מהספר הזה) לא מפצה על החסרונות האחרים שלו לדעתי.אהוד מימוןhttps://www.blogger.com/profile/12958346854036844385noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-32349151427793953472011-01-28T16:34:05.199+02:002011-01-28T16:34:05.199+02:00אהוד היקר
אני מעריך מאוד שטרחת לענות לי.
לעניין...אהוד היקר<br />אני מעריך מאוד שטרחת לענות לי. <br /><br />לעניין הספרים השונים,<br />לי, כקורא פשוט היה ברור שהמד"ב היה כלי בלבד להבהרת מהלך לוגי ולא לב העניין. מכאן שורש אכזבתך. נו- אז תאמר זאת!.. תאמר שקראת ספר מעניין וכו' ושהיית רוצה לראות המשך והרחבה לספר שיהפוך את הכלי (מד"ב) לעיקר הדיון.. זו ביקרות אחרת לגמרי מאשר "אכזבה רבתי" והוא יעשה שרות טוב יותר לקוראים שלך... כי הם ירצו לקרוא את הספר, יחשבו על משהו אחר מלבד ה"אח הגדול". הם יקראו ספר, שגם אתה מודה שלמדת ממנו משהו.<br /><br />נדמה לי שדבריך מדברים בעד עצמם. הספר חידש לך, עניין אותך ואפילו עורר אותך לקרוא ספרים נוספים וחולל בראשך מעגל של אסוציאיות - אפילו מכותרת ראשית. הספר הזה, שאתה מודה שהוא מעמיק ורציני (ראה-דוגמת הבבליוגרפיה שנתת) השיג את מטרתו המוצהרת.<br /><br />במקום אכזבה רבתי היה ראוי אם כן, לשנות את הכותרת שלך ורוח הכתיבה למשהו כמו "מצפה לעוד" מצפה ליותר וכו'.. מה יש? ביקורת בונה תמיד עושה שירות טוב יותר לציבור אליו היא פונה. חבל שקהל הקוראים שלך, שמעריך את מה שאתה כותב לא ייחשף לספר שאתה מודה שקראת בעניין וגם למדת ממנו משהו חדש.<br /> <br />בברכה,<br />א.חAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-36905862480174843562011-01-27T19:48:56.666+02:002011-01-27T19:48:56.666+02:00א"ח, ככל הנראה קראנו שני ספרים שונים.
לגבי ...א"ח, ככל הנראה קראנו שני ספרים שונים. <br /><br />לגבי הכותרת, הקישור לייבניץ בעיניי הוא חזק לא פחות מהקישור לקלארק (וקובריק). הדמיון הצלילי הוא חזק מכדי להיות מקרי וקשה לי להאמין שבספר שמופגן בו עושר כזה של ידע במחשבה הדתית המערבית הוא לא מודע. אם כן, זה חמור כפליים מכיוון שיש פה פספוס עצום של הכותב והעורכים. אני מאמין בלב שלם שהכוונה הייתה ליצור משחק מילים שיגשר בין הדתיות (לייבניץ) והמדע הבדיוני (קלארק).<br /><br />בנושא הספרים השונים שקראנו ככל הנראה - כשאני קורא ספר שיצא בהוצאת רסלינג, שידועה בכך שהיא מפרסמת ספרי הגות מעמיקים, כך אני ניגש לספר וזה מה שאני מצפה ממנו. הדיון בספר, שהוא מעמיק ורציני, מחזק את דעתי שהוא נכתב כספר הגות רציני (רק כדי לסבר את האוזן, יש בו מעל 250 הערות ביבליוגרפית לטקסט שאורכו פחות מ-200 עמודים). נראה שאתה מנגיד בין ספרי הגות רציניים לספרים שהם גם משעשעים, יצירתיים וכו', ניגוד שהוא חסר בסיס לדעתי. ספר יכול להיות מעמיק וגם משעשע. גם אם "תיאודיסיאה בחלל" מצליח לשעשע, כספר הגות הוא אכזב אותי.<br /><br />ובקשר לסיפא שלך, מעולם לא העמדתי פנים שאני יודע הכול ולעולם לא אתיימר לכך. בורותי יקרה לי כי משמעותה היא שנותר לי עוד מה ללמוד ואני מאוד אוהב ללמוד דברים חדשים. עם כל האכזבה שלי מהספר, הוא חשף אותי להוגים ולנושאים שלא הכרתי וחלק מהכתבים שהוזכרו בו כבר נכנסו לרשימת הקריאה העתידית שלי (המתארכת והולכת כל הזמן). אבל לא די בכך. אני חושב שהספר לא הצליח לעמוד במשימה שהוא הציב לעצמו, ולבנות טיעון משכנע בנוגע לקשר בין הרליגיוזיות המודרנית ובין המדע הבדיוני. לדעתי כדי לעשות את זה הוא צריך להיות מקיף ויסודי יותר בבחינת המדע הבדיוני.אהוד מימוןhttps://www.blogger.com/profile/12958346854036844385noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-1451184960452898254.post-61464118572653448602011-01-27T02:45:19.871+02:002011-01-27T02:45:19.871+02:00אהוד שלום.
השתדלתי לקרוא בעיון את הביקורת שערכת בע...אהוד שלום.<br />השתדלתי לקרוא בעיון את הביקורת שערכת בעמוד זה ובכנות, אני מוצא את עצמי נבוך מהאופן שבו התייחסת לספר.<br />כמשל (ושנינה) לכל המבוכה שחשתי, יכל להיות עצם ההתייחסות לכותרת. <br />משום-מה וכחובב מוצהר של מד"ב... לקחת את הכותרת המסקרנת "תאודיסיאה בחלל.." ונתלית בפרוש מאוד ביזארי: תאודיסאה=תאודיצאה, ומכאן ללייבניץ...בעוד שעל פניו, ברור לכל מי שמכיר מד"ב ולו באופן השטחי ביותר שכוונת המשורר הייתה ספרו (וסרטו) מעורר המחשבה של ארתור סי. קלארק "אודיסאה בחלל" מצד אחד, ומצד שני יצירותיו של דיוויד בואי הנושאות שם דומה, ועוד ועוד... כמה אסוציציות יכולות להיות רק מהכותרת הזו, והנה בביקורתך בחרת להתמקד בפן כ"כ שולי.. האם זה מקרי?<br />אני משתמש במשל הכותרת משום שהוא דוגמא מוחשית ליכולת שהופגנה פה להתמקד, בטפל ובשולי ולהעמיד על ראשו רעיון וספר שהוא בעצם: מקורי, משעשע ומעניין מתוך מה שנראה כניסיון להצדיק דעה שלילית שהוכרעה מראש.<br /> <br />הספר בכללותו לא נועד להיות ספר פילוספיה או להציל את עולם המד"ב מתהום הנשייה.. זהו ספר שנועד לאנשים כמוני, שקצת מתעניינים במדע ובאמונה, ולהציג מספר הקשרים מעניינים, חדשניים וללא ספק רלבנטיים בין מדע, אמונה וחיינו כאן ועכשיו. הספר שזור אנקדותות, רמיזות והדגמות מעולם הפילוספיה כמו-גם תרבות הפופ העברית והעולמית. תקצר היריעה מלתאר כאן אך הדברים ברורים. כל כולן נועדו לסקרן, ובעיקר לעורר אותנו למחשבה. ספר כזה לא יכל להיות עב-כרס ולא יכל שיכיל את מגוון האפשרויות, כפי שלייבניץ אולי היה רוצה. ככזה הוא תמציתי, יצירתי, מרענן, מצחיק, קריא ונפלא לאנשים כמוני, שלא שמעו על לייבניץ, אבל מכירים את ארתור סי. קלארק, דיוויד בואי או שלום חנוך ורוצים ללמוד דבר מה חדש על העולם. לאנשים כמוני - הספר חשוב. מבין השורות של ביקורתיך, אני מבין שאצלך - לא, כי אתה כנראה יודע כבר הכל.<br /> <br />בברכה,<br />א.חAnonymousnoreply@blogger.com