4.10.2014

כמה מילים על אסופות סיפורים



1. סדר שיהיה פה!
בעוד כשבוע אפשר יהיה לקנות את הכרך החדש של "היֹה יהיה" באייקון. זוהי השנה השישית שיש לי את הזכות לערוך את האסופה הזו, ולקראת צאתו לאור, כמה מילים על אסופות ועריכתן.

"היֹה יהיה" היא אסופה של סיפורים חדשים. כלומר, הסיפורים שבה לא פורסמו קודם וחלקם נכתבו במיוחד עבורה. עורכי אסופות רטרוספקטיביות ("המבחר של" או "כל סיפורי" לסוגיהן) אינם צריכים לערוך את הסיפורים עצמם, זה נעשה על ידי העורכים של כתבי העת או האתרים שבהם התפרסמו האסופות לראשונה. עורכי אסופות סיפורים חדשים, עורכים גם את הסיפורים שנכללים באסופה שהם עורכים.

אבל על עורכי שני סוגי האסופות מוטלת משימה אחת משותפת – להחליט באיזה סדר לסדר את הסיפורים. עבורי, בעריכת "היֹה יהיה", זו אחת המשימות המתסכלות והמעצבנות ביותר. באחת השנים ניסיתי להשתמש בקוביית D20 וירטואלית כדי לקבוע את הסדר (אין לי קובייה אמתית בבית). רק את כתיבת ההקדמה אני שונא יותר.

"היֹה יהיה" היא גם אסופה נושאית (של סיפורים של סופרים ישראלים), ולעתים זה יכול לעזור בסידור. כך למשל נושאה של האסופה The Lowest Heaven היא מערכת השמש, וכל סיפור מתייחס לגרם שמימי אחר במערכת השמש והנושא מכתיב את הסדר – מתחילים מהשמש וממשיכים החוצה על פי המרחק ממנה. כאשר אסימוב ערך את סיפורי הרובוטים שלו ב"אנוכי הרובוט" (I, Robot), הוא עשה זאת כך שהסיפורים יציגו "היסטוריה" של הרובוטים וסידר אותם כך שיציגו את התפתחות הרובוטים והשתכללותם. את פרויקט הסיפורים "עיר אחת" שליווה את "מאורות" בשנה שעברה (2013), שקלנו בשלב מסוים לבנות כך: חדר, בית, חצר, רחוב, שכונה, עיירה, עיר, מטרופוליס, מגלופוליס. למרבה הצער, זה לא עובד כך ב"היֹה יהיה".

לעתים כאשר אני קורא אסופות שאינן נושאיות אני מסוגל לראות את ההיגיון של סידור הסיפורים, אבל לא תמיד. ובכל זאת זה תרגיל מעניין, נסו לעשות אותו פעם. אם תרצו לעשות את זה ל"היֹה יהיה", הנה כמה מהשיקולים שמלווים אותי בסידור הסיפורים באסופה.

מן הסתם אני מקדיש לא מעט מחשבה לסיפורי הפתיחה והסיום. לפתיחה אני מעדיף בדרך כלל סיפורים "מזמינים" – סיפורים שאינם מורכבים מדי או זרים מדי, אבל בכל זאת סיפורים שהעולם הספקולטיבי שלהם מובחן ולא מעורפל. אני משתדל שאלה יהיו סיפורים עם קצב טוב שיסחף את הקורא ויכניס אותו לאסופה. אני משתדל להימנע מסיפורים קצרצרים לפתיחה, כי אני מרגיש שהסיפור הראשון צריך להיות כזה שיאפשר לקורא לשקוע באסופה.

קשה לי יותר להגדיר את הקריטריונים של סיפורי הסיום. בתור התחלה, גם כאן אני מעדיף סיפורים שאינם קצרצרים. לדעתי סיפורים קצרים מאוד נותנים לעתים קרובות מדי תחושה של סיום חטוף וזו לא האווירה שאני רוצה ליצור בסיום. אני מעדיף סיפורים ארוכים יותר, שישאירו את הקורא בעולמם. מעבר לכך סיפור הסיום צריך להיות מרשים, נחרט בזיכרון. זה יכול להיות במגוון דרכים. אני בדרך כלל מזהה את סיפור הסיום כשאני רואה אותו. אני אוהב סיפורי סיום אופטימיים (או לפחות לא מדכאים).

הסידור הפנימי הוא הרבה יותר בעייתי. באחת השנים הייתי בר מזל דיי, והסיפורים יצרו ספקטרום של קרבה – מסיפורים קרובים מאוד לעולמנו ועד לסיפורים רחוקים ממנו מאוד, וכך סידרתי אותם. אבל בדרך כלל זה לא קורה, ואני מנסה לעבוד לפי עיקרון של "חטיבות" – קבוצות סיפורים שיש ביניהם קשר כלשהו, התפתחות כלשהי. למשל, סיפורי פנטסיה שמתחילים מפנטסיה קלאסית והולכים אל פנטסיה אורבנית; או מעבר מסיפורי מדע בדיוני שעוסקים ביציאה לחלל אל סיפורים שעוסקים בהתיישבות בכוכבים מרוחקים.

שני שיקולים נוספים שנכנסים הם אורך ו"מצב רוח". אני מנסה לשלב סיפורים קצרים יותר בין סיפורים ארוכים כמעין הפסקות, ואני מנסה לא ליצור רצף ארוך מדי של סיפורים עגומים או של סיפורים הומוריסטיים.
כאשר אני עובד על סידור הסיפורים אני מכין טבלה שבה מצוינים לכל סיפור הז'אנר או הנושא, האורך ומצב הרוח שלו. ואז, אחרי שקבעתי את הסיפור הפותח ואת סיפור הסיום, אני מתחיל לשחק עם הסדר שלהם. קידוד צבעים של מאפייני הסיפורים האלה עוזר לראות את ה"חטיבות" ומקל על שיפוט השילוב בלי לשקוע בדקדקנות יתר בכל סיפור וסיפור. ותוך כדי כך אני מקלל ללא קץ, כי כאמור אני שונא את השלב הזה.
סך הכול בדרך כלל אני די מרוצה מסדר הסיפורים ב"היֹה יהיה". אני מקווה שגם אתם.


2. והנושא הוא...
כפי שכבר הזכרתי, "היֹה יהיה" היא אסופה נושאית, אם כי הנושא שלה מוגדר באופן רחב למדי. היא גם אסופה מוזמנת, כלומר אסופה שבה העורך פונה לסופרים ולקהל הרחב ומבקש מהם סיפורים בנושא מסוים. אולי המפורסמת והחשובה באסופות מהסוג הזה היא "חזיונות מסוכנים" שערך הרלן אליסון בשנת 1967, ובישרה את בואו של "הגל החדש" במדע הבדיוני. הנושא של אסופות אחרות מוגדר בצורה הרבה יותר צרה.

הגלגול האינטרנטי של אסופות נושאיות הם פרויקטים שנערכים באתרים, שלהם נושא מוגדר. דוגמאות לכך אפשר למצוא בפרויקטים שערך רמי שלהבת באתר "בלי פאניקה" ובפרויקטים המלווים את כנס "מאוֹרוֹת" בשנים האחרונות (ראו קישורים למטה). למעשה, המגבלות שנטינו לכפות על הכותבים שלנו בפרויקטים של "מאוֹרוֹת" הפכו אותם למיטת סדום במידה מסוימת.

אבל מה שגיליתי הוא שהמגבלות האלה יוצרות דברים נהדרים. פעמים רבות אנשים יצירתיים, כאשר מגבילים אותם כך, מגיבים ביצירתיות גדולה עוד יותר. חלק מהסיפורים שהתפרסמו בפרויקטים של "מאוֹרוֹת" הדהימו אותי בכיוון שאליו לקחו אותם הסופרים. אולי ההפתעה נובעת מכשל הדמיון שלי, אבל אני חושב שגם למגבלות הנושא והאורך יש תפקיד בכך.

דוגמה נוספת ליתרון של אסופות נושאיות שהנושא שלהן צר אפשר למצוא באחד הספרים המעניינים ביותר שקראתי בשנה החולפת, אסופת סיפורים בשם The Lowest Heaven שהזכרתי קודם. זוהי אסופה של 17 סיפורים, שכל אחד מהם מתייחס לאחד מגרמי השמים במערכת השמש – החל מהשמש וכלה בלוויינים מעשה ידי אדם. היא יצאה לאור בשיתוף פעולה עם מצפה הכוכבים המלכותי בגריניץ', בד בבד עם תערוכה בשם "חזיונות היקום" שנערכה בו. האילוץ הנושאי הזה הוא, לדעתי, אחד הדברים שתרמו לכך שכמעט כל הסיפורים באסופה זו מצוינים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קצת קישורים.
פרויקט "עיר אחת" של כנס מאורות בשנה שעברה. תוכלו למצוא שם קישורים לפרויקטים של השנים הקודמות.
פרויקט "חתיכות בשריון ביקיני" של "בלי פאניקה".
פרויקט "בין הזמנים" של "בלי פאניקה".

2 comments:

  1. ממש מעניין.
    אתה חושב שסידור ו/או אופי הסיפורים ב"היה יהיה" מתקשר איכשהו לנושאיוּת?
    במועדון הקריאה הירושלמי על היה יהיה 6 (זו אינה פרסומת), למשל, העלינו השערות לגבי מכנים משותפים של הסיפורים באסופה בכלל. היו שם לא מעט סיפורים על זהות וגם כמה שתהו לגבי מין ומגדר.

    נ.ב: יש מחשבות לפתוח לקהל את האפשרות להגיש סיפורים לפרויקט הסיפורים של "מאורות"?

    השבמחק
    תשובות
    1. וואי, את מבקשת ממני לשחזר מהלכי מחשבה מלפני שנתיים בערך... אני זוכר שרציתי את הסיפור של רוני גלבפיש לסיום כי היא אופטימי ויש בו תחושת קסם. הסיפור של יעל פורמן להתחלה כי הוא ארוך יחסית ובונה עולם מצוין, כך שהתקווה היא שישאב את הקורא פנימה. יש כאן בעיקר ניסיון למצוא איזון בין סיפורים "קלים" ו"כבדים" יותר, וגיוון בין סיפורים מתתי-ז'אנרים שונים (עד כמה שאני רואה).

      לגבי מאורות, אנחנו צריכים לדון בזה.

      מחק