4.2.2012

האיזונים העדינים של היסטוריה חלופית


קראתי לאחרונה את "הרצל אמר" של יואב אבני, שהוביל לכמה הרהורים על היסטוריה חלופית. יש שלושה איזונים עדינים שצורמים לי פעמים רבות ביצירות היסטוריה חלופית, תלוי במידת החומרה של ההפרה שלהם ומידת הרגישות שלי. הנה הם, מהקל לכבד (לדעתי).

שם שהוא כאן
נתחיל מ"הרצל אמר" שבו פתחתי, זו דוגמה להיסטוריה אלטרנטיבית שמנסה להעתיק מקומות ואירועים מוכרים למיקום אחר או לזמן אחר. על פי הספר של אבני התממשה ההצעה הידועה כ"תכנית אוגנדה", להקים מדינה יהודית במזרח אפריקה. מדינת ישראל קמה שם ובארץ ישראל קמה מדינת פלסטין. הרעיון חמוד, אבל לטעמי הוא נלקח רחוק מדי. ההיצמדות למאורעות שהתרחשו בישראל בעת התרשות המאורעות בספר (2005) ולהיסטוריה של ישראל, הייתה קצת מוגזמת לטעמי. זה נראה לי קצת כמו בדיחה שנמשכה קצת יותר מדי. הספר כתוב היטב ומעניין, והעובדה שהדמויות עומדות במרכזו ולא ההיסטוריה משמעה שזה פחות הפריע, אבל זה עדיין היה מעט מוגזם לטעמי.

לולאה – הלוך וחזור בעולם
אחת הצורות של היסטוריה אלטרנטיבית היא זו שיוצרת מעגל סגור – יוצאת מהיסטוריה מוכרת, מתארת מאורעות שונים, ובסופו של דבר חוזרת להיסטוריה המוכרת. סטיבן פריי עשה את זה ב"כותבים היסטוריה" ופיליפ רות ב"המזימה נגד אמריקה". בגיליון 18 של "חלומות באספמיה" אביגיל נוסבאום כתבה מאמר על מדע בדיוני לא מד"בי, ובין השאר היא דנה בסוג זה של היסטוריה אלטרנטיבית. היא מצטטת שם (ע' 40) את ג'ון קלוט שאמר על ספרו של רות שהוא "היסטוריה חלופית שבה לאף שינוי אין השפעה". [1]
אלה יכולים להיות סיפורים טובים, אהבתי את הספרים של פריי ורות, אבל הם תמיד משאירים לדעתי תחושה מסוימת של החמצה. יש בכך החמצה של היכולת האמתית של הז'אנר לשער על אפשרויות חדשות.

תהליכים – מפה לשם
הדיוק בעובדות היסטוריות הוא פשוט יחסית, ולעתים שולי, לעומת ההבנה של פעולתם של התהליכים ההיסטוריים. הבנת המורכבות הזו מרכזית, מכיוון שכאשר סופר בא לתאר מציאות חלופית הצומחת מתנאי יסוד מוכרים הוא למעשה בוחן את היתכנות ההתפתחות הזו.
ב"הרצל אמר" יש גורם אחד שהפריע לי הקשור לבעיה זו – ישראל האפריקאית של אבני היא חילונית לגמרי. היה לי קשה לקבל את זה כי לדעתי הזהות היהודית קשורה באופן כה אמיץ לדת, שכל מדינה יהודית תכיל בה אלמנטים דתיים.
אבל זה משהו קטן, בעיקר בהשוואה לאחד הכישלונות הכי מהדהדים בתחום זה – "תצפית עבר: גאולתו של כריסטופר קולומבוס" של קארד (שכתבתי עליו קצתבעבר). קארד מתאר קבוצה של חוקרים המוצאת דרך לחזור לעבר ומחליטה לשנות את המפגש בין קולומבוס לילידי מרכז אמריקה כדי ליצור עולם טוב יותר.
אחד מאותם היסטוריונים נשלח לאמריקה להכין אותה לבואו של קולומבוס. כדי להצליח במשימתו עליו להשיג את מטרות אלה: להפיל את האימפריה האצטקית; להעלות במקומה שבט אחר לשלטון (לא זכור לי שקארד מסביר למה הוא אמור להיות יותר טוב); לשרש את דת קרבנות האדם של האצטקים (שהייתה נפוצה בכל מרכז אמריקה); להשתית במקומה דת דמוית נצרות שאותה יוכלו האירופים לקבל כווריאציה מקובלת עליהם; לקדם את הטכנולוגיה והמטלורגיה של האזור מרמה שהיא קרובה לעידן הברונזה לרמה של אירופה של המאה ה-15; לקדם את בניין הספינות באזור מרמה של סירות קאנו לרמה של אירופה של המאה ה-15. עומדות לרשותו עשרים שנה לכך. והוא מצליח. נו, באמת. וזה עוד כלום לעומת מה שקארד עושה ב"אטנלנטיס", נובלה אחרת שנכתבה באותו עולם.
אבל בעוד שקארד הוא דוגמה גרועה במיוחד, גם ביצירות שמתייחסות להיסטוריה ברצינות רבה יותר אפשר לגלות בעיות בתהליכים ההיסטוריים שהן מתארות. הסרט המוקומנטרי הנהדר CSA – The Confederated States of America מתאר ארצות הברית שבה הדרום ניצח במלחמת האזרחים. מי שעשה אותו בבירור מכיר את ההיסטוריה והתהליכים ההיסטוריים של ארצות הברית במאה ה-19, ועשה עבודה נהדרת של ספקולציה עליהם. ובכל זאת יש לדעתי שתי בעיות בהנחות היסוד של הסרט. הבעיה הבסיסית היא ההנחה שהדרום היה יכול לנצח במלחמת האזרחים. אבל גם אם מקבלים הנחת יסוד זו נותרת בעיה חמורה יותר, זוהי ההנחה שכלכלת עבדות הייתה יכולה לשרוד באמריקה הצפונית במהלך מאה וחמישים השנה שאחרי מלחמת האזרחים. לא הצלחתי לחשוב על תסריט כלשהו שבו זה הגיוני.

ההכשרה האקדמית שלי היא בהיסטוריה, ואולי זו הסיבה שאני רגיש במיוחד לנושאים אלה, אבל שגיאות כאלה יכולות להרוס לי לעתים ספר שאחרת היה יכול להיות נהדר.

~~~~~~~~

[1] המאמר המקורי של קלוט התפרסם באתר של ערוץ המד"ב. כאשר שונה שם הערוץ, מסיבות הידועות כנראה רק למי שבאו ברזיו הטמירים של מדע היחצנות, מ-Sci-Fi ל-SyFy, המאמר אבד בתהום נשייה כלשהו.





5 תגובות:

  1. אתה מכיר במקרה את 'קריפטונומיקון' של ניל סטיבנסון? אם כן, איך היית מגדיר אותו בתוך הסקאלה הזו? ניסיתי לחשוב על זה, ונדמה לי שזה הכי קרוב לרעיון של לולאה, אם כי אין בו סטיות משמעותיות מקו הזמן ההיסטורי (מלבד השתלה של כמה דמויות, מקומות, אירועים וכד' לצורך העלילה הבדיונית - שזה די הרבה, אולי, אבל משפיע בעיקר ברמת העלילה ולא ברמת ה'מאקרו' של ההיסטוריה עצמה). אחד הספרים האהובים עליי.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא מכיר אותו לצערי. עוד משהו שנמצא אי-שם ברשימת ה"לקרוא" ההולכת ומתארכת שלי.

      יש גם ספרי "היסטוריה סודית" למיניהם שמתארים מאורעות נוספים על אלה האמתיים. היתרון שלהם הוא שאפשר לעשות מה שרוצים עם הבדיה, כל עוד אתה נשאר בגבולות הידע ההסיטורי. קייג' בייקר עושה את זה בסדרת "החברה" שלה, וטים פאוורס התמחה בזה, והוא בדרך כלל מעולה.

      מחק
    2. אני תמיד קצת חוששת להמליץ על דברים שמאוד התלהבתי מהם, בעיקר לאנשים שאני לא מכירה מספיק את טעמם הספרותי (וחוששתני שלמרות כל הסקירות שקראתי כאן בבלוג, מכיוון שרובן היו על ספרים שאני אישית לא קראתי, עדיין קשה לי לקבוע כמה הטעם הספרותי שלנו חופף), כי, נו, בסוף הם יגידו שזה לא משהו ואני סתם אתבאס. אבל כאמור, ספר שמאוד מאוד אהבתי, ומחזיקה באיזו פנטזיה להצליח לתרגם אותו ביום מן הימים. גם את אנאת'ם של אותו סופר מאוד אהבתי, אגב, אבל הוא כבר מד"ב קצת יותר קלאסי, ולא היסטוריה אלטרנטיבית אז הוא פחות קשור לענייננו כאן.
      לא מזמן הצלחתי למצוא את קריפטונומיקון ולרכוש אותו (העותק שקראתי בזמנו היה של הבנזוג, מפלצת כריכה-קשה במשקל של בלוק שגם זכתה לחתימה של סטיבנסון כשהלכנו לשמוע הרצאה שלו בסיאטל; אני מצאתי עותק בכריכה רכה בגודל קצת יותר סביר) ואני מוכנה להשאיל אותו בהזדמנות, בתנאי שיחזור אליי במצב טוב.

      מחק
    3. אני אוהב את סטיבנסון. Snow Crash הוא יצירת מופת ו"תור היהלום" מעולה. לא קראתי המון דברים שלו, אבל לא זכור לי שנתקלתי במשהו שאכזב אותי.

      מחק
    4. יופי! אני חושבת ש'תור היהלום' הוא בין הספורים שלא קראתי שלו, אבל Snow Crash אכן מצוין. נדמה לי ש'קריפטונומיקון' מסמל את תחילת המעבר של סטיבנסון מספרים באורך פחות או יותר רגיל לכרכי ענק עם המון המון פרטים, לפעמים ממש ברמה של infodumps (בעצם יש כאלה גם ב-Snow Crash, למיטב זכרוני, אבל פחות) - ואני יודעת שיש אנשים שחושבים שזה מוגזם ומשעמם. אבל ככה זה עם סטיבנסון, הוא עושה שיעורי בית והוא אוהב להראות את זה. בעיניי זה מוצלח.
      בכל אופן, את הספרים שלו שברשותי אכן אשמח להשאיל. בהזדמנות כלשהי.

      (בהערה לא קשורה, כל פעם שמנגנון התגובות מבקש ממני 'הוכח שאינך רובוט' אני חצי-מצפה שהוא ישאל אותי כמה זה 2 ועוד 2... )

      מחק